הנערה והשעון

לילה, גשם, אנשים ישנים וחלקם מתרוצצים בחוץ עם מעילים ומטריות.
יוקה עמדה על מגדל השעון הגבוה, סך הכל נערה בת 14, וכבר נותנים לה את תפקיד שומרת הזמן.
"אבוי, אני מאחרת" אמרה יוקה בחשש שהוריה יקומו ויראו אם היא ישנה.
"יוקה יוקה" אמר קול מסתורי ומפחיד מאחוריה, יוקה קפאה במקומה, היא הסתובבה ולא ראתה כלום.
"אני הוזה" אמרה יוקה, עברה שעה. יוקה מתעטפת במעיל הגשם שלה, קר בחוץ, הרחוב חצי ריק.
"יוקה..!" אמר אותו קול מאחוריה, יוקה מתחילה לפחד, היא מתחילה לרדת אט אט ממגדל השעון, עוד רגל ועוד רגל.
אותו הקול פורץ בצחוק מרושע, יוקה מחליקה מהמגדל, היא מביטה על השמיים האפלים והקודרים.
"אמרתי לך!" נשמע אותו קול, יוקה נוחתת על הרצפה הרטובה, שיערה השחור רטוב מהגשם ועייניה הכחולות נעצמות אט אט.
ונחשו מי היה הקול?
זה היה, היה השד.