הנעליים של טלי
הנעליים של טלי.
כאלה מגניבות.
קופצים במקום ויוצא אורות.
אדומים כאלה בוהקים ויפים.
יש האומרים שיש עוד איזה טריק.
יוצא מהן גלגל ואפשר להחליק.
הנעליים של טלי.
הנעליים הכי יפות.
הכי נוחות והכי טובות.
הלוואי והיו לי נעליים כמו של טלי.
אבל הן יקרות.
ממש יקרות.
יותר מנייק.
יותר מואנס.
ומה יש לי?
לי יש קרוקס.
ירוקות עם חורים.
לא מחליקות ולא עושות אורות.
כשאני קופץ הן רק חורקות.
עושות רעש צורם ומעצבן.
ואין גלגלים.
אני נשאר במקום.
טלי מסתובבת ומחייכת ושמחה מהחיים.
ואני שם עם הקרוקס מנופף לה והולך.
מה נשאר יותר מאשר להיות שמח בחלקו של האחר?
תגובות (2)
סיומת מפתיע, הומור מר, טיפת קנאה.. הדשא של שהכן ירוק יותר?
היו לי נעליים בדיוק כאלה בעבר, וכל פעם שאני רואה ילדים עם נעלי גלגיליות בימינו זה גורם לי לחייך.
אני חושבת שאם נתרכז תמיד במה שיש לאחרים ולנו אין כמעט תמיד נראה פערים. זה קשה לשמוח במה שיש לך לפעמים, אבל זה עדיף מתחושת קנאה תמידית.
אהבתי את הכתיבה, קטע ממש יפה.