הניתוח הפסיכולוגי המורכב / דוקטור לפט

יש לי חבר טוב, טוב נו… בעצם אני מדבר על עצמי אך מתבייש, שהוא דפוק לגמרי.
הקטע ההזוי ביותר זה שהוא מודע לכך לגמרי.
טוב… נתחיל כמעט מההתחלה; כפי שכבר סיפרתי, אני דוקטור מאוד מוערך, למען האמת אני מנתח מוח, לא דבר שכיוונתי אליו מלכתחילה.
הייתי רוצה מאוד להיות קרדיולוג, אך משהו בדרך השתבש.
נחזור לעניין. בגלל היותי מנתח מוח, החלטתי שאני יודע מספיק טוב על המוח האנושי – שאני יכול לנתח אותו גם מבחינת מה שמתרחש בתוכו, מטאפורית – מה שעובר בראש האדם.
החלטתי לבדוק את עצמי מבחינה פסיכולוגית ושילכו להזדיין הפסיכולוגים העשירים האלה.
הבנתי מעצמי שאני דפוק לגמרי, הבנתי שאני ביקורתי מדי ומנסה לרצות יותר מדי את העצמי השני שלי – אבל ככל שניסיתי לפתור את הבעיות כך רק העמקתי את הבור עוד יותר.
כמו פנדורה, פתחתי את תיבה מבלי לדעת מה בתוכה, יכול להיות שמאוחר מדי בשבילי, או שלא.
כל מה שאני יודע – רופא אני כן, פסיכולוג – לא.