הנבל שלא נוול

פעם היה איש
הוא היה גנב.
בכל פעם הוא היה גונב עוד,
ואז עוד קצת.

לפעמים, האחרים שמו לב שהוא גונב
ולפעמים לא.
לפעמים, ממש ממש לעיתים רחוקות – הוא ראה אחרים גונבים,
ולפעמים הוא ראה אותם נתפסים.

זה לא הרתיע את האיש.
הוא המשיך והמשיך
לקחת ולגנוב.

לפעמים, לאיש היו מחשבות,
אולי הוא צריך לשנות את דרכו?
הרי זה לא יפה לגנוב..

אבל אז
נזכר שגונבים גם לו,
אז הוא המשיך לגנוב.
והרגיש עם זה טוב.

האיש גנב הרבה מאוד
הוא התבונן בערימות שאסף
וערם עליהם עוד.

עד מתי הוא ימשיך ככה? חשב לעצמו.
מתי יהיה לי מספיק?
האם תמיד אגנוב?
האם אי פעם אוכל להפסיק?..

הוא הרהר וחשב
נבר במחשבותיו
והגיע למסקנה –
אני חייב.
אני חייב להמשיך.

לגנוב כל פיסה של חופש.
לגנוב כל פיסה של שמש
לגנוב כל שבר של מנוחה
לגנוב רגעים שבהם אין שום אחריות, רק שלווה
לגנוב רגעים נקיים מלחץ ודאגה.

הם שלי.
הם שלך
הם שלנו לזמן קצר
כולנו צריכים לגנוב כל רגע קטן ויפה שאפשר.