המתכון לאושר \ ממגירה

"אני רוצה לעסוק במשהו שישיג לי את האושר שלי…"
אני כותב את המשפט הזה והקו הארוך שממנו יוצאות האותיות בקובץ הוורד מהבהב מולי באופן מתנשא. "אתה רוצה למצוא דבר כזה..? בהצלחה" הוא אומר. ממשיך, עם כל אות נוספת שנכתבת, לבטא סבלנות שיקרית. כי הרי הוא הפנים בצורה מלאה שאני לא אוכל להגשים את המשאלה.
"האם זה אפשרי, דוקטור?" הרמתי את מבטי מהמחשב. צליל ההקשה המספק שמילא עד כה את החדר הופסק באותה מהירות שהוא החל.
"להיות מאושר?" הרהר הרופא היושב בכיסא יוקרתי מעור שהנוחות שלו מורגשת רק מלהסתכל עליו. הוא הרים את מבטו מעיניי לעבר הקיר זכוכית מצידו הימני אשר משקיף לעבר הרחוב השקט שבמרכזו שוכן פארק מוסתר. "אני מאמין שאתה יכול " אמר הרופא ויישר את מבטו אליי.
"לא לא דוקטור, אני לא מדבר על תרופות. אני רוצה לקום בבוקר, ולא לחשוב על סיבה מספיק טובה שתוציא אותי מהמיטה. אני רוצה לקום בבוקר בהתרגשות.. בהתרגשות ממה שמצפה לי לאותו היום". אני הורדתי את מבטי. חזרתי לקובץ הפתוח אשר מחכה לי בשקט על המסך. מנסה לחשוב על המשך למשפט שהתחושה עליו הוא מדבר כה לא מוכרת.
"בני, אני רוצה לספר לך סיפור קצר." הוא קם מכיסאו, אשר השמיע צליל חלוש של התנגדות. הרופא התהלך בפסיעות קטנות ואיטיות לכיוון החלון. " הייתה נמלה ושמה .. " הרהר מספר שניות הרופא, ואז סובב את ראשו לכיווני בחדות "נעמי". הוא חזר להביט בחלון. 'נעמי הייתה יוצאת כל בוקר , לפקודת מלכתה, לאסוף אוכל בשדות התותים אשר קרובים לכנה. יום אחד הצטרף אליה אחד מחבריה הנמלים. "אני כל כך רעב! נמאס לי לאסוף את האוכל למען המלכה שלא מזיזה את ישבנה! אני חוזר, אחרי שאני אוסף כל היום בשמש הקופחת את התותים, לארוחה מהאספקות שאנחנו אספנו שנים לפני שהן מגעילות והטעם שלהן עבר. הולך לישון והכל חוזר חלילה! איך את מצליחה לשמור על חיוך כל יום שאת קמה בבוקר?' חברה של נעמי שאל אותה ביאוש מוחלט. נעמי שלנו ציחקקה לעצמה בזמן ההליכה 'אני פשוט לא חושבת על המטלה עצמה' נעמי אמרה בפשטות. חברה בבלבול שאל 'כיצד את לא חושבת על המטלה? את הרי קמה בבוקר במיוחד בשביל זה'. נעמי נעצרה ומחושיה הופנו לחברה המיואש. ' אני כל בוקר יוצאת לטייל בשדה התותים שלנו. אני פוגשת חרקים מסוגים שונים. לדוגמה אתמול פגשתי את חרגי החרגול המזמר. הוא שר לי כל כך יפה שאף הצטרפתי אליו בחלק מהשורות. המשכתי בדרכי וכל תות שראיתי בדקתי את טעמו לפני שהמשכתי הלאה במסעי לעבר התות הכי טוב שיכולתי למצוא היום. התמלאתי מכל התותים ואף ממאכלים נוספים עליהם נקלעתי בדרך. לכן התחלתי לחזור חזרה לתות שהיה לטעמי הכי עסיסי ולקחתי חלק ממנו ביחד איתי כצידה לדרך.' " הרופא הסתובב במלואו לכיווני. קרני השמש סנוורו מעט את ראשו לכן רק מעצם ההשתתקות שלו, הבנתי שמוסר ההשכל היה צריך כבר כאסימון , ליפול. הרופא נאנח והתקדם בחזרה לכסאו. "נעמי שלנו סיפרה על שגרתה באופן שונה לחלוטין מחברה המיואש." הרופא אמר ופניו המוארים מקרני השמש החודרים את קירות הזכוכית חיכו בציפייה. " השוני היחיד שהיה בסיפוריהם זה הגישה שלהם כלפי הפעילות אותה הם עשו. אם חברה של נעמי היה מסתכל על העבודה הזו כחוויה.. הוא היה נהנה ממנה כמו נעמי. אך הוא ראה רק את מה שלא טוב במצבו. הוא ראה רק את המועקה והמעמסה. לכן הוא לעולם לא היה יכול להיות באמת מאושר. " האסימון נפל וכשהבטתי בקובץ הפתוח, עם הקו הארוך שמהבהב בציפיה לכתיבה נוספת של אותיות, ההחלטה למשפט הגיחה כקשת ביום גשום.
"אני רוצה למצוא את האושר שלי במה שאני עוסק …"