המשך, יבוא?
התחושה המרגיזה כשאני לא מצליחה למצוא סיפור מספיק טוב בתור "סיפור להמשכים".
כשאני מתחילה לנסות לכתוב איזה משהו, ואז מסתכלת על התוצר. שמות נדושים מסדרות
טלוויזיה ומסיפורים אחרים, עלילה לעוסה, אופי דמויות דפוק. אני לא יכולה להתמודד עם זה.
איך כולם מצליחים לכתוב סיפורים כל כך טובים, עם כל כך הרבה פרקים, דמויות יציבות
ושמות מקוריים, עלילה מהפכנית שלא מוצאים כמותה בכל מקום אחר?
זה מדכא אותי, זה סוחט אותי. זה משמעותי יותר ממה שהרבה חושבים. כל כך קשה
לי להרכיב סיפור, כל סיפור שהוא, שאני מנסה להסתפק בקטעים קצרים שמעבירים מסר
חד פעמי. אבל אני בטוחה, שהרבה מהתכנים שאני שמה בקטעים הקצרים, הייתי יכולה
להכניס לסיפורים מרהיבים בהמשכים, והם היו מקבלים נפח ומשמעות בהתאם לאיך
שמכירים את הדמויות. אני צריכה לחשוב על דמויות עם אופי יציב ומוגדר ומפורט ושמות
מקוריים ועלילה מקורית שאין כמותה. נשמע קל, הא?
תגובות (2)
אני מרגישה בדיוק כמוך, אין לך מושג עד כמה אני מזדהה איתך!
בגלל הדברים האלה לפעמים אנשים מאבדים עניין ונוטשים סיפורים שהתחילו כי הם מרגישים בעצמם שזה ככה..
ואלו שלא- הם אלה עם הכי הרבה מזל (;
זה הכי קרה לי כשניסיתי לכתוב סיפור אהבה, הוא התחיל לכיוון אחד ובפרק השני הוא נגמר ממש נדוש -,-
הסוד הוא: אם את לא מרוצה ממה שעשית- פשוט תתקני אותו. אף אחד לא יצעק עלייך אם תמחקי פרק אחד ותחליפי אותו באחר.. כי זה הסיפור שלך!
לדעתי סיפור זה בעצם רעיון מרכזי לא מקורי בהכרח – אבל מסביב זה הדברים הקטנים שאת מוסיפה (: ומי אמר שסיפורים בהמשכים זה כזה שווה? אני מעדיפה בעיקרון סיפורים קצרים אבל יש לי הרבה לכתוב אז אני לא יכולה לתמצת חחח אז שיהיה לך בהצלחה (=
תודה רבה, אני שמחה לראות שיש עוד אנשים שיכולים להזדהות עם המחסום הזה.
אני באמת אנסה להשתמש בעצה שלך (ובעצות רבות אחרות שאנשים נתנו לי) ובאמת
אנסה לכתוב סיפור בהמשכים! תודה על התגובה ועל המוטיבציה שהבאת לי עכשיו.
P.S: אני אוהבת את התמונה שלך כל כך.