המציאות.

אני לא מאמינה שזה קורה לי. אני נמצאת בחלום וכל רגע צריכה להיתעורר ממנו, אבל ככל שעובר הזמן אפשר לראות שזאת היא המציאות המושלמת שהחיים הובילו אותי אלייה.
עוד כמה דקות ספורות אנחנו נעמוד מתחת לכופה והוא יוציא מהפיו את המילים שתמיד רציתי שהוא יוציא. הוא ישבע לי אמונים, הוא יגיד שיאהב אותי בטוב וברע, שהוא יהיה האחד והיחיד שלי לכל החיים. התרגשתי כל כך שהזלתי דמעה ואמא שלו בכתה יחד איתי. אמא אהובה שלי לא יכלה לחלוק איתי את השמחה הזאת, כי כבר הרבה שנים איננה, אבל אני כמעט בטוחה שהיא מסתכלת אליי מלמעלה ומתפללת בשבילי גם עכשיו.
החתונה הייתה אחת היפות. הרבה אורחים, מוזיקה טובה, שמלה מהאגדות והעיקר הרבה אושר ומצב רוח. יום למחורת ישר עבר אליו, התחלנו לגור ביחד. עברו ימים ושבועות, חודשים וגם כן חלפו להם השנים.
כבר 23 שנה שאנחנו ביחד ואני עדיין זוכרת את היום בו החלטנו שאת כל השנים הבאות נבלה יחדינו. היום אני אם לשלושה. יש לי בן נפלא כבן 21 ושתי בנות תאומות בנות 17. החיים ממש הסתדרו, בית חם, ילדים שהצלחתי להקים על הרגליים, בעל טוב ואוהב, פרנסה וכל הדברים שרק צריכה אישה בשביל עצמה ובשביל המשפחה שלה.
קיץ שנת 2006-
מוקדם בבוקר קיבלנו צלצול טלפוני, התקשרו לבעלי. וכבר ידענו מה הולכים להגיד לו. יום לפני דיברתי עם בני הוא בדיוק שירת בצפון ועידכן אותנו במה שקורה והכנו את עצמנו לכך שגם את בעלי יכולים לקרוא למילויים כל רגע, וכך זה קרה. שנייהם היו במלחמה, בתוך הזוועה הזאת בתוך הכאב והפחד הזה. התפללתי כדי שלא יקרה דבר, ביקשתי מה' שיחזרו שלמים ובריאים, דאגתי כל כך.
34 יום האלו נמשכו בשבילי כמו נצח, רק חיכיתי שכל זה יסתיים, ששני הגברים הכי חשובים לי בעולם יהיו פה בבית, ליידי וליד הבנות שלי. ה', למה לא הקשבת לתפילותיי?
2 באוגוסט 2006, היום הנוראי ביותר בחיי ובחיי המשפחה שלי. קיבלנו צלצול ובו את ההודעה שהפכה את החיים שלנו לסיוט אחד גדול. " מצטערת להודיע, בנך נדב ורדינסקיי נפצע באורך קשה במהלך המלחמה והרופאים אינם יכלו לעשות דבר, היום בשעה 12:50 אנחנו איבדנו עוד חייל בשם נדב ורדינסקיי."
לאחר שגילינו זאת, שחררו את בעלי מן המילויים. קברנו אותו ליד אמא שלי. חשבתי ששני האנשים הקרובים לי יותר מאחרים צריכים להיות יחד גם במצב נוראי כזה. נפצעתי מאוד קשה, לא חשבתי שאני אקבור את הילד שלי, בחיים צריך להיות להפך. אי אפשר לקלוט דבר כזה, פשוט אי אפשר!
אני לא מאמינה שזה קורה לי. אני נמצאת בחלום וכל רגע צריכה להיתעורר ממנו, אבל ככל שעובר הזמן אפשר לראות שזאת היא המציאות הזוועתית שהחיים הובילו אותי אלייה.