המלאכית עם הכנפיים הפצועות

בתוך בור ללא תחתית, שפתיה לוחשות שיהיה בסדר.
כשהשדים מסתכלים, מאיימים לפגוע, ידייה מחבקות ונותנות אהבה.
כשאני לבד במיטה והמפלצת שמתחתיה מתעוררת,
היא תמיד שם להצחיק אותי, להגיד שהיא אוהבת.
זאת המלאכית עם הכנפיים הפצועות.

כשהיא מחייכת, זה כאילו שאלף מלאכים פוצחים בשירה מתוקה בתוך ליבי.
שפתיה, הן כמו כל הטוב שבעולם, בצורת נשיקה.
גופה, הוא יצרת האומנות של ה' בכבודו ובעצמו.
היא מלאכית, מלאכית שמסתירה כנפיה,
מלאכית עם כנפיים פצועות.

שיערותיה, כל אחת מהן מביאה ברכה.
להסתכל עליה, לזכות בשיחה איתה,
זה מרגיש כמו תחת כישוף.
מגע שפתיה, הוא כמו נשיקה מענן.
זאת המלאכית עם הכנפיים הפצועות.

לאהוב אותה, זה כמו להחזיק ידיים ולרוץ אל עבר הים,
זה לצפות בשקיעה כשחול הים בין אצבעות רגליך, ראשה על כתפיך, האור בעינייך.
המלאכית עם הכנפיים השבורות, היא דבר מדהים שאפילו שייקספיר בימיו הטובים ביותר לא יוכל לתאר במילים.
כזאת היא, המלאכית עם הכנפיים הפצועות.

הלוואי שהיא תבין, זאת עם הכנפיים הפצועות,
הלוואי שהיא תבין שהאהבה שלי אליה גדולה מאהבת החיים.
אולי ביום מן הימים, אצליח לרפא אותן, את האלה הפצועות.

היא האור שבעיניי,
השמש שבלילותי,
היופי בחיי.
המלאכית עם הכנפיים הפצועות.