המים הם מקור לנחמה.
המים הם מקור לנחמה. תמיד היה בהם משהו שהרגיע אותי. אולי הטלטול וההתקצפות החוזרים ונשנים בקצב קבוע, אולי זהו בכלל הצבע הכחול. אין יודעין. ככל שבגרתי מי הים ריתקו אותי יותר ויותר, ואהבתי לחופש שבמים וברוח הים המצליפה בפנים התגבשה כבר מאז היותי בן ארבע עשרה, כאשר אבי הביא אותי בפעם הראשונה לשוט על ספינתו המפוארת, "הקארה" שמה. מאז, תמיד היטבתי לחשוב על הספינות במים ועל האוויר הצח, ולעיתים אף הייתי מדמיין כי אני עצמי רב חובל דגול. וכמה שנים לאחר מכן, אכן הפכתי לאחד כזה. התלהבתי כל כך כאשר אבי קנה ליום הולדתי השמונה עשרה סירת שיט קטנה, והפכתי לרב החובל של עצמי. לימים מכרתי את הסירה הקטנה בעבור סירתה של אבי- "הקארה", וסירת השייט הקטנה הפכה לספינת תיירים מפוארת, מעכלת אוכלוסין. והנני כאן כעת, נשען על מעקה ספינתי היפיפייה ומביט בים הכחול, כתמיד. אך די לנוסטלגיה לעת עתה. הנחתי לזיכרונותיי הרחוקים על הים הכחול לעזוב, ועזבתי את המעקה. פניתי לכיוון חדר רב החובל, ובעודי עולה במדרגות נופפתי לשלום לכמה אורחים חשובים המתארחים בספינה. מי כמוני יודע, שיש להתייחס בכבוד לאנשים הראויים לכך, ואחר כך, אם מכובדים הם בעצמם, הם יחזירו לך את הכבוד שהענקת להם בבוא הזמן. סיימתי את דרכי במדרגות המצופות פסיפס כחול, העושות את דרכן היישר אל חדר רב החובל. הלוא הוא אני. אזי נכנסתי לחדרי ושם המתינה לי הפתעה משמחת. ניגשתי לשולחן, עליו עמדה קופסת שוקולדים מובחרים, עטופה בנייר בגוון אדום יפיפה עם קישוטים של עץ אשוח. הנחתי שזו מתנה מאבי המתרפק בבית ומחכה לבואי לקראת חג המולד, ובוודאי אחד המלחים העביר אותה לחדרי בהוראה. פתחתי את הקופסא והתחלתי במלאכת הזלילה, ממש כמו רב חובל קלאסי. ככל שמספר השוקולדים בקופסא הלך וקטן, העמקתי לחשוב על אבי הקשיש, שוודאי יושב כעת על כיסא הנדנדה שלו ומתרפק על העבר. השפלתי מבטי אל קרשי העץ המתקלפים והתחבטתי בכך קלות. חשתי שהנני חייב לראות שוב את תפקודה התקין של הספינה, והצמדתי את לחיי האדומה אל זגוגית החדר המשקיפה אל הסיפון, שבו התאספו כלל אורחי הספינה לאכילת ארוחות צהריים בשולחנות מהודרים, שאני עצמי השגחתי על בנייתם הדקדקנית. הבטתי באנשים בסיפון אוכלים ונעים. עיניי ריצדו במהירות וחלפו בין איש לאיש. בן רגע עלו בי שוב הזיכרונות; על אבא ובן ששטים בספינה, על נער צעיר ששט בפעם הראשונה, על חול ים, על מסיבות שנערכות בסיפון, על נער שמקבל סירת שייט ליום הולדתו השמונה עשר ולאחר מכן מוכר אותה בעבור ספינה גדולה יותר, שהייתה בעבר של אביו, ועל גבר שמפקח על תהליך בניית הסירה… כל זיכרונותיי שלי צפו בי, ודמעות החלו לזלוג על לחי שמאל. מחיתי אותן בהרף עין, לבל יספיק איש לראות את רב החובל הדגול מתרפק בכיסאו כמו אביו הזקן. לאחר שסיימתי את השוקולדים והדמעות פסקו מלזלוג, הרהרתי בזה עמוקות. לבסוף קיבלתי החלטה קשה ללכת לבקר את אבי בחג המולד הקרוב. אסור שיישאר הוא בביתו ללא כל השגחה, אפוף בזיכרונות ילדותו. הוא עוד עלול לעשות מעשה פזיז מתוך הצער. 'כן, עליי להגיע אליו,' החלטתי בליבי. 'הספינה תהיה בסדר, זהו יהיה רק שבוע שבו אחגוג איתו את חג המולד, ואז אחזור.' שכנעתי את עצמי. 'אפקיד את הספינה בידיו של ג'וני בינתיים.'
כעבור כמה ימים, לאחר שהכוונתי את ג'וני, הסגן שלי, לנהוג לפי כללי הבטיחות של הספינה וציינתי בפניו את הרגלי המתארחים, מצאתי עצמי על חוף מסצ'וסטס, באחד מהרציפים העמוסים ביותר שחזיתי בחיי. דידיתי ברחבי הרציף כצולע, מאחר שאת רגלי הימנית נקעתי לפני יומיים כאשר אחד מנערי הסיפון שכח לתקן את אחת ממדרגות הפסיפס שנשברו. בנוסף לכובע הקפטן שחבשתי על ראשי בדרך לביתו של אבי, שתי מזוודות אחזתי בידי; האחת חומה, ובה בגדים חמים ופריטים אישיים, והשנייה, ירוקה דהויה, ובה מתנות לחג המולד, ובין לבין כמה תמונות ישנות שהצלחתי לתחוב. כשהגעתי לביתו של אבי הוא קיבל את פניי בחדווה ובחום. כמובן לא פסח על חיבוק כה חזק עד שפלטתי את ריר שריריי, וכמו תמיד גירד קלות בצלקתו במצח, שנגרמה מתאונה ישנה בסיפון שמעולם לא סיפר לי אודותיה. יכולתי להבחין בשינוי בפניו של אבי. העוז והברק שנכחו בעיניו החומות בקביעות נעלמו, שערו שהפך לבן זה מכבר החל מתדלדל, עורו הפך מקומט וכהה ולסתו התרופפה. יכולתי לדעת זאת לפי הנקישות הבלתי פוסקות של שיניו. אך המבט הלבבי בעיניו והחיוך החם, אלו נשארו לשמחתי. הוא עזר לי לשאת את המזוודות והניח אותן בפתח דלת הבית. לאחר מכן, בהגיענו לסלון, הוקסמתי ממראה החדר. הקירות העשויים עץ משופשף תאמו לארון הספרים החדש בצבע חום בהיר שהציב אבי בפינת החדר. בנוסף לכך שטיח הרצפה הוחלף בשטיח ירוק עליו מצוירים איילים ועצי אשוח. הכורסאות האדומות חיכו כתמיד במרכז החדר. התיישבנו עליהן, ואני פרמתי את העניבה שהודקה מסביב לצווארי והנחתי אותה על השולחן השקוף שניצב ליד הכורסאות.
"אז מה, בני," אבי פתח בשיחה, "איך מסצ'וסטס?"
"נהדרת," השבתי בחיוך מזדקר. "התגעגעתי לכאן."
"ואני התגעגעתי אלייך," הטה אבי את נושא השיחה והעניק לי בשנית חיבוק חם. אילו היה זה אדם אחר הייתי מגחך מפאת החוצפה, אך אני יודע שאבי שהה מזה זמן רב בבית לבדו והוא זקוק לתמיכה.
"בני," החל להגיד בעודו משחרר את אחיזתו. "אפשר לבקש ממך משהו?"
"בוודאי, אבי, כל דבר." אמרתי בחיוך מנחם ואחזתי בשתי ידיו.
"פתח את התיבה הירוקה שמונחת על השידה," הוא החווה בידו לעברה. וכן עשיתי. ניגשתי לכניסת הבית ופשפשתי במשך כרבע שעה בתיבה, ואבי החל כבר לחשוד. לפתע עצרתי מחיפושי ושבתי אליו במבט אטום. הוא הניד בראשו לשאלה, אך אני לא פציתי פה. רק הושטתי אליו תמונה דהויה שלקחתי מהתיבה. שנינו הבטנו בה, ואני מחיתי דמעה מעיניי. בתמונה עמדו זוג נערים, אחד בלונדיני והשני כהה עור. שניהם אחזו זה בזה, כמו ידידים טובים המכירים זה את זה מאז תקופת ילדותם. ניכר כי שניהם היו נערי סיפון, על פי בגדי הים הלבנים-כחולים שלהם שעוצבו באופן צנוע. הם עמדו על שפת הרציף, ממש על יד ספינה. "הקארה" נכתב עליה באותיות זהב. הבטתי על אבי בעיניים פעורות, והוא רק השיב לי בהנהון, כאומר "כן, הנער בתמונה זה אני."
שלושה ימים לאחר מכן סדר היום שלנו התנהל בהרף עין. בבוקר בישלנו חביתיות עם חמאה וגזרנו ניירות בצורת עצי אשוח ואיילים. בצהריים שיחקנו סנוקר, ובערב חלקנו חוויות. מדי פעם היינו מטיבים לצאת החוצה, מפאת טענתי; "אבי, אתה זקוק לאוויר צח כדי להרגיש פחות מדוכא." ובמשך כל הזמן הזה לא החלפנו מילה על נושא התמונה. מעולם לא שאלתי אותו מדוע הסתיר מפניי את האמת, או כיצד קיבל את הספינה לידיו למרות שהיה רק חובל פשוט. הנחנו לזיכרון לדעוך ולמות בתוך מעמקי תת-המודע.
תגובות (20)
מכיוון שכל הסיפור כתוב בשפה גבוהה, אני חושבת שבמקום "בטח, אבי, כל דבר," היה עדיף לכתוב "בוודאי, אבי, כל דבר." וכשמצווים משהו, צריך לכתוב "פתח," ולא "תפתח" בלשון עבר. אין לי עוד ביקורת. אז עכשיו – וואו, אורורה, סוף סוף סיפור שלך!!! אהבתי אותו ממש, בעיקר את הסוף. הוא כתוב ברמה גבוהה, את מוכשרת ברמות! אוהבת❤ סול
תודה רבה! נהניתי מאד לקרוא את התגובה שלך, עם כל ההיבטים החיוביים והשליליים שבה. אתקן את מה שציינת. חזרה♥
ואו קלאסי וחזק. סיפור מרתק וקצת עצוב
תודה ללי♥
לצערי, גם אינני מבינה גדולה בספנות אז אין לי הערות ^^
הסיפור מדהים. אך לא הבנתי האם הוא אמור להיות עצוב.
בכל מקרה, אני לא מרבה לקרוא סיפורים קצרים ואני שמחה מאוד שנכנסתי לקרוא את הסיפור הזה. הוא כתוב נפלא ומלא רגש.
הייתי כותבת עוד משהו, אם היה לי עוד מה לומר. לצערי – ולשמחתך – אין לי. הסיפור הזה השאיר אותי בלי מילים.
אני לא יודעת למה אמרת שזה לא אחד הסיפורים הטובים שלך, בעיניי הוא מצוין!
ואם נעבור רגע לנושא אחר וחשוב לא פחות: האם תמשיכי את סודותיה?
תודה רבה! ממש שמחתי לקרוא את התגובה שלך, אני שמחה שהצלחתי לרתק אותך.
לצערי אני לא חושבת שאמשיך… מצטערת ):
סיפור יפה והכתיבה אף יותר. אני חושב שמשפט שאביו של הנער אמר "כן, הנער בתמונה זה אני" לפניו כתבת "כאומר" יכול להיות שהתכוונת ל"כאמור"?
עוד הערה קטנה שיכולה להשמע כצירוף מקרים חח ולא בכוונה באמת. עליתי על זה בדיוק כשכתבתי על הדפדפת שנמצאת ליד המחשב שלי את הערותיי. זאת אותה הערה כמו שהערת לי בסיפור הקצר הראשון שלי. הרגשתי שהסיפור הוא בנאלי (לא בכוונה) ולא מציאותי. הלא מציאותי עלה לי כשהבנתי בן כמה הילד ושאביו העשיר (כך השתמע מן הסיפור) קנה לו סירה שהיא בניהולו (של בנו). לא הרגיש לי אמין במיוחד. מעבר לזה אני מצדד את המגיבים מעליי. אין כתיבה המפתת לקרוא יותר מהכתיבה שלך. באמת מבלי ששמתי לב נסחפתי לסיפור. התיאורים מדויקים מאוד. יכולתי לדמיין כל פרט כאילו הוא מופיע מול עיני.
הערה קטנטונת יכולה להיחשב כהמלצה- לא חייבת לייחס לה חשיבות:
משהו בציטוטים של הדמויות הרגיש לי מאולץ מדי, אולי בגלל השפה הגבוה. אני חושב שבגלל שהם רבי חובל אז השפה לא תהיה גבוה כל כך בניהם. ובלי קשר לעובדה שהם רבי חובל, אני לא חושב שמישהו ביומיום ידבר ככה. אבל יכול להיות שזה רק אני. (נראה לי הבנת מה היא המלצתי.)
בקיצור התגעגעתי לכתיבה שלך, לסיפורים שלך! מקווה לראות ולקרוא עוד מהם.
כל הכבוד! בדרך כלל קשה מאוד לשכנע אותי לקרוא אבל בלי ששמתי לב פשוט נסחפתי.
קראתי שוב את השתי שורות שהערתי. חברתי לקרוא אותם בסיפור וטעיתי. כתבת נכון אני קראתי לא נכון. אל תייחסי תשומת לב לשתי שורות הראשונות. אה מלבד ההערות החיוביות שהופיעו בשורות אלה חח ושכחתי דירוג כמובן ש-5. לא יכול היות פחות! :) ;)
היי AS ראשית תודה רבה על התגובה. התגעגעתי מאד לתגובות שלך!
בדרך כלל אני מסכימה עם הערותייך אך הפעם אני חולקת עליך. בנוגע לבנאליות, מסכימה יכול להיות שהסיפור לא הכי מקורי אבל הוא גם לא בנאלי. בנוגע לחוסר מציאותיות, האמת שגם אני הרגשתי שהסיפור לא מציאותי בחלקים מסוימים(בעיקר בסוף) אבל אתוודה שלא הבנתי מה היה לא מובן לך בקטע המסוים הזה כיוון שלי הוא נראה הגיוני. האב רב החובל בעלה של ספינה מפוארת ששמה "הקארה", וכשלבנו מלאו ארבעה עשר הוא הביא אותו לשוט על ספינתו. כשבנו היה בן שמונה עשר הוא קנה לו סירת שייט קטנה(צנועה לגמרי, לא אמור להיות יקר,) וכשהבן התבשל מעט בתחום, לאחר כמה שנים הוא מכר את סירתו ובמקומה ניתנה לו ספינתו של אביו. אני מקווה שיותר הגיוני עכשיו, ואם לא, אשמח אם תסביר את עצמך שוב.
בנוגע לדיבור של הדמויות אני מבינה את כוונתך, אך הסיפור הזה מתרחש בתקופה מעט יותר מוקדמת ולכן הדמויות מדברות בצורה כזו. ישנם גם סיפורים שאני כותבת שמתרחשים בימינו שלנו שהדמויות מדברות בשפה יום יומית למרות המשלב של הסיפור עצמו. כך שאל דאגה, אני מקפידה גם על זה (;
ובאמת תודה רבה על התגובה, נהניתי מאד לקרוא את כל המחמאות, משמח אותי מאד לשמוע שהצלחתי לשכנע מישהו לקרוא ושהכתיבה טובה, זו רווחה גדולה בשבילי!
ואסכם את התגובה בשוב תודה רבה על כל הביקורת, השבחים ובכלל הקריאה. נתראה ביצירותייך/יצירותיי הבאות! (:
ראשית, אורורה, הסיפור מרתק. חי, מתואר היטב, ומעורר הזדהות.
שנית, אם זה נחשב לסיפור פחות מוצלח… וואו.
שלישית, מה שאני די מבין בו – עברית:
"אין לדעת", לא "אין יודעין". (לרדת שורה, המילה 'אך' מיותרת).
"אהבתי לחופש [ש]במים ו[ב]רוח [ה]ים המצליפה בפנים[,]", יש להוסיף את מה שבין הסוגריים הרבועים.
"היותי בן ארבע(ה) עשר[ה]", שנה נספרת בנקבה. יש להשמיט את מה שבין הסוגריים העגולים.
"הספינות [ש]במים ועל האוויר הצח", 'שבמים' מתאר את הספינות, בעוד 'במים' ללא שי"ן השימוש, מתאר את החושב עליהן.
"(ו)כמה שנים לאחר מכן", אין וא"ו החיבור בתחילת משפט!
(התלהבתי כל כך) כאשר אבי קנה ליום הולדתי השמונה עשר סירת שייט קטנה, [התלהבתי כל-כך,] והפכתי לרב החובל של עצמי", 'התלהבתי' הוא נושא המכיל נשוא, וכך גם 'הפכתי'. הנושא הוא אותו הנושא. על שניהם לבוא ברצף, בנפרד מתאור הזמן.
'שיט' הוא שם פועל המתאר סירה, 'שייט' הוא מפעיל ספינת השיט.
"ספינת תיירים מפוארת, =מעכלת= אוכלוסין", מה??
"(ו)הנני כאן כעת", אין וא"ו חיבור בתחילת משפט!!
"ומביט בים הכחול, כתמיד." (לרדת שורה).
"בעודי עולה במדרגות[,]" חסר פסיק.
"לאנשים הראויים לכך(,)[.] (ו)אחר כך", המשפט ארוך מדי, עקב פיצולו נפלה וא"ו החיבור. לכל משפט – רעיון אחד בלבד, נושא אחד בלבד. (לרדת שורה).
"היישר [אל] (ל)חדר רב החובל[,] (. הרי) [הלוא הוא] (זה) אני".
"(אזי) נכנסתי לחדרי[,] ושם המתינה לי הפתעה".
"ניגשתי לשולחן", לא טעות, אך "אל השולחן" יותר ספרותי.
"(שם) [עליו] עמדה קופסת…" ויש מהדרין "שעליו".
"לקראת חג המולד(,)[.] (ובטח) [בוודאי] אחד המלחים…"
"העביר אותה [אל] (ל)חדרי בהורא[תו](ה)".
"על כיסא הנדנדה שלו[,] ומתרפק על העבר".
"השפלתי [את] מבטי [אל] (ל)קרשי העץ המתקלפים[,] והתחבטתי בכך קלות". "חשתי ש(הנני חייב)[מחובתי] לראות שוב".
"הצמדתי את לחי[י] (כלומר הלחי שלי)האדומה".
"אל זגוגית החדר[,] המשקיפה אל הסיפון".
"…כלל אורחי הספינה לאכילת… שאני עצמי השגחתי …" המשפט ארוך מדי!!
"באנשים [שעל] (ב)[ה]סיפון אוכלים ונעים".
"הזיכרונות[:](;) על אב(א) ובן", 'אבא' הוא כינוי לאב מפי ילדיו.
"על מסיבות שנערכו[ת] בסיפון", תאור הזמן חייב להיות אחיד.
"ליום הולדתו השמונה עשר", נכון מאוד, הפעם המספר מתאר את היום.
"…ועל גבר שמפקח על תהליך בניית הסירה…" לרדת שורה.
"מחיתי אותן בהרף עין", עדיף "כהרף", אך אין כאן טעות.
"סיימתי את השוקולדים[,] והדמעות פסקו".
"החלטתי החלטה קשה[:] ללכת לבקר את אבי". "קיבלתי החלטה" יישמע מוצלח יותר. שתי מילים רצופות מאותו השורש, לא מתאימות למשלב הסיפור.
"[יהיה] זה(ו יהיה) רק שבוע[,] שבו אחגוג איתו".
"[בינתיים, ] אפקיד את הספינה בידיו של ג'וני (בינתיים)".
"כללי הבטיחות של הספינה[,] וציינתי בפניו…"
"העמוסים ביותר ש(חזיתי)[ראיתי] בחיי", למרות הורדת המשלב, המילה לא מתאימה. 'חזיתי' שייך לצפיה (בהצגה), לציפייה (כוכבים), וכדומה.
"לפני יומיים[,] כאשר אחד מנערי הסיפון[,] שכח לתקן".
"שתי מזוודות אחזתי בידי[.](;)".
"מתנות לחג המולד[.](, ו)בין לבין[,] כמה תמונות ישנות".
"לתחוב", המילה שרשמת – פירושה להעלות טחב, עובש.
"לביתו של אבי[,] הוא קיבל".
"כמובן[,] לא פסח על חיבוק".
"ריר שריריי", סליחה על הבורות, אבל מה זה? (אגב נקודה, לא פסיק).
"(ו)כמו תמיד גירד קלות בצלקתו".
"מתאונה ישנה בסיפון[,] ש(ל)[מ]עולם לא סיפר".
"(אך) המבט הלבבי בעיניו". אפשר להוסיף "לעומת זאת" אחרי "נשארו".
"לשאת את המזוודות[,] והניח אותן".
"[ל]אחר מכן, בהגיענו [אל] (ל)[ה]סלון", שימי לב – זו תקלה חוזרת.
"העשויים עץ משופשף[,] תאמו לארון הספרים החדש בצבע חום בהיר[,] שהציב אבי בפינת החדר". אם אין אפשרות לפצל משפט ארוך, לפחות לפסק!
"בנוסף ל(זה)[כך,] שטיח הרצפה הוחלף בשטיח ירוק[,] עליו מצוירים".
"[לאחר ש]התיישבנו עליהן, (ואני) פרמתי את העניבה שהודקה מסביב לצווארי[,] והנחתי אותה על השולחן השקוף[,] שניצב ליד הכורסאות", מה יהיה עם הפיסוק?
"פתח אבי בשיחה" נכון יותר מ"אבי פתח בשיחה".
"את נושא השיחה[,] והעניק לי בשנית חיבוק חם".
"אילו היה זה אדם אחר[,] הייתי מגחך … מזה זמן רב בבית לבדו[,] והוא זקוק לתמיכה".
"בעודו (שיחרר)[משחרר] את אחיזתו", הווה מתמשך, תוך כדי.
"(ו)כן עשיתי", עדיף "כך".
"משך כרבע שעה בתיבה(,)[.] (ו)אבי החל כבר לחשוד".
"לפתע[,] עצרתי מחיפושי", משהו מסויים? "פסקתי ממעשיי" לדעתי עדיף.
"(רק) הושטתי אליו תמונה", במשפט חדש מילת הניגוד מיותרת.
"קארה" נכתב עליה – לאורך כל הסיפור, שם הספינה "הקארה"!
"שלושה ימים לאחר מכן[,] סדר היום שלנו".
"חביתיות עם חמאה[,] וגזרנו ניירות".
"היינו מ[י]טיבים לצאת", היו"ד היא חלק מן המילה.
"מפאת טענתי(;) "אבי, אתה זקוק לאוויר", הציטוט כאן הוא המשך ישיר של המשפט. "טענתי" – אינה משפט הסגר.
"[במשך] (ו)כל הזמן הזה לא החלפנו מילה".
"כיצד קיבל את הספינה לידיו[,] למרות שהיה רק חובל פשוט".
"תת-המודע", לא "התת-מודע". 'תת' מתאר את הנושא 'מודע'.
רביעית, פסיק או נקודה בסוף ציטוט – יכול לבוא לפני סוף הציטוט (דבורה עומר, גלילה רון-פדר) או לאחריו (אוריאל אופק, נורית פסטרנק). אני מעדיף לאחריו.
חמישית, אם חשבת לא לענות – חסר לך.
אני לא גזען, אני שונא את כולם
היי stamhare1, ראשית תודה רבה על התגובה! זאת פעם ראשונה שאתה מגיב לי, שמחה לראותך בדף שלי! שנית, מודה לך על הזמן שהקדשת לכתיבת התגובה הארוכה הזו. עם חלק מהתיקונים מסכימה בהחלט ואגש לתקן ועל חלקם אני חולקת, ומעדיפה לא לתקן את שציינת. עוד דבר שרציתי לציין, שלאחרונה החלטתי לא להעיר, לא לתקן ולא לערער על עניין סימני הפיסוק כי אני חושבת שכאשר אדם מכיר את כללי הפיסוק זה תלוי כבר בדעה אישית ובצורה שבה הוא קורא את הטקסט(תקן אותי אם אני טועה.) ולכן אני מצטערת, אך אעדיף לא להתייחס לטעויות הפיסוק שציינת(אלא אם כן אמצא מקום שבו אכן שכחתי פיסוק בצורה קריטית.)
על כל פנים, תודה רבה על כל שאר התיקונים! נהניתי מאד לקרוא את השבחים ומודה לך על שהארת את תשומת ליבי.
מקווה לראותך בפעם הבאה! (:
אני חושבת שבגלל שזו כתיבה גבוהה (סוג של) הסיפור זורם ומרגיש נפלא, באמת, אבל יש משהו שקצת לא מתחבר לי בין החלקים. זה כאילו שהם נכתבו, ורק אז הוספת כמה מילים כדי לקשר אותם אחד לשני.
משהו ממש מזערי הפריע לי, אני פשוט לא יודעת איך להתמקד עליו… בכל מקרה, זה מקסים. אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלך ♥
תודה רבה לך, ספיר. אני שמחה שאהבת♥ בנוגע למעבר בין החלקים, האמת היא שהשתמשתי בשיטה שאני מוצאת שיותר נוחה לי לאחרונה, שלפיה אני עושה מעבר בין פרקי זמן מסוימים באמצעות מילה אחת או שתיים. לכן יכול להיות שהמעבר הרגיש לא חלק, אני אקח זאת לתשומת ליבי בפעם הבאה(:
אורורה הייתי שמח שתביעי את דעת לגבי הסיפור הקצר שכתבתי- קוראים לו קילומטרים- הוא נמצא בבחירת העורכים. (אני לא בטוח שהוא טוב כל כך, אבל אשמח לשמוע את דעתך)
AS! שום בעיה, אשמח לקרוא. אגיב באחד מהימים הקרובים ( :
אורי!
מאוד עצוב שאני נכנסת לדף שלך כדי לשלוח לך הודעה להתייחס לדף שלי ומגלה שפרסמת סיפור כל כך יפה ואפילו לא ידעתי… למה לא שלחת לי התראה קצרה(נעלבתי) את יודעת שאני חןלה עלייך ועל הכתיבה שלך… אז, למה לנתק קשרים? רק בגלל שאני לא בקבוצה שלכם?!
בכל אופן, ברור שקראתי את הסיפור…
ולי באופן אישי יש אהבה עזה לסגנון הכתיבה הזאת, הוא אפילו הזכיר לי את הסיפור שלמדנו פעם בספרות "יד ושם" מכירה?
הסיפור כתוב מעלה! אחד הדברים המסוכנים בשימוש בשפא גבוהה זה שנוצר ניתוק בן הגיבור לקוראים כי המחשבות שלו צריכות לעבור(לכאורה) תרגום לספא המדוברת. עמדת בגבורה וצלחת את הנושא הזה בצורה מדוייקת.
הייתה לי בעיה קטנה, הרגשתי בסוף את העצבות אבל לא הבנתי מדוע היא קיימת, מה נורא כל כך בתמונה?
אוהבת ומצפה לתגובתך בהקדם
יוקי!
יוקי!
ראשית, סליחתי עמך על שגרמתי לך להרגיש מנודה וכאובה, ואני מצטערת על שהעלבתי אותך. אך לצערי אין דרך שבה יכולתי להודיע לך על פרסומו של הסיפור, אז הנחתי שאם תרצי להתעדכן מעט מפרי עטי תוכלי פשוט לקפוץ לביקור קטן בדף שלי… וראי – זה עבד לבסוף(; בנוסף אציין שגם אני לא נמצאת בקבוצת הווטסאפ, אזי שתינו באותה הסירה!
שנית, מאד שמחתי לקרוא את השבחים, בייחוד שהם מגיעים ממך! תודה רבה לך, אני מאד שמחה שאהבת! ♥
לגבי העצבות, ניסיתי להעביר כי הדמות הראשית, רב החובל, היא דמות המתנהלת בחייה על פי עקרונות של כבוד, וכאשר גילה רב החובל כי הספינה שניתנה לו – שהייתה בעבר של אביו – לא נמצאת בחסותו של אביו בצורה חוקית, זה הופך אותו לרב חובל נחות, ומנוגד לכל עקרונותיו! לצערי, אני לא חושבת שהצלחתי להעביר את המסר הזה כראוי בעלילה… אך לא נורא(:
אתייחס עוד מעט לדף שלך ואגיב(:
ב-♥.
ממממ… בכלל לא הגבת לי….
כתיבה נהדרת. באמת. מקצועית. לא הבנתי מה קרה בעלילה
סוחףףףףף.איזה כיף שנכנסתי לכאן!!