המילה הנכונה

ההרגשה הזאת בלב, שאני מרגישה המון בזמן האחרון עושה לי כאב בלב ורק פוערת לי רווחים עצומים שחסרים לי.
האמת היא שאני מרגישה חסרת תקנה, אני מרגישה שהעולם מסתובב סביבי אבל אני לא.
אני לא חייה כמעט את הרגע, כולכך הרבה דברים צריך לעשות באותו הרגע וככה פשוט בקליק הרגע חולף.
זה כואב, מאוד כואב אך בסוף ימים ארוכים באה הלילה ומה אז? כלום.
גם הוא חולף ואפילו יותר מהר מהיום אך מה הם חיים אם אני לא יכולה להוציא את המיטב מהם?
היא מסתכלת על עצמה במראה, היא מגחחת למראה הילדה החיוורת שהיא עצמה רואה במראה.
שיערה ארוך, אפילו מאוד, היא חיוורת, אפילו מאוד והיא… היא שונה, אפילו מאוד.
עינייה כעייני השטן, שחורות וכולך שונות עד לאיבוד חושים.
היא מחייכת, אך האם זה מה שהיא באמת מרגישה? האם היא מסתירה משהו? כן.
כל אחד מסתיר משהו אך זה לא בהכרח משהו רע… נראה לי.
האמון, הוא כמו מראה, אפשר לתקן אותו אם הוא נשבר, אבל עדיין רואים את השברים בהשתקפות…
אני מתארת לעצמי שבמראה היא גם ראתה את השברים שבדמותה, רגשותייה נהפכו לצל שילך אחריה לעולמי עולמים אך האם אפשר להיפטר מהצל? לא.
זה בדיוק כמו שתבוא ותשאל, אם אפשר להיפטר מהשמש.
חסר ערך ובלתי ניתן.
זאת המילה הנכונה.