המילה האחרונה

אני אומר את המילה האחרונה בבית הזה, הוא אמר, וישב על הספה שלו, אל מול הטלוויזיה שקולה רחש מתחת לשיחה.
תזכור מה שאני אומרת לך, היא אמרה, יום אחד אתה תדבר אחרון, וכל מה שתרצה זה שמישהו יענה לך בחזרה, אך אתה תזכה לדבר מלבד שתיקה רועמת. ואתה תהיה הכי בודד בעולם ברגע הזה, כי תישאר רק עם הגאווה שבלומר את המילה האחרונה ולא יישאר בך כלום מלבד זה.
הוא שתק לכמה שניות, ולבסוף אמר: את צודקת. אני מצטער. לא הערכתי אותך.
אך היא כבר לא הייתה שם.
הוא חזר לבהות במסך הטלוויזיה שלו ומלמל לעצמו "לילה טוב יעל", כאשר דמעות החלו זולגות מעיניו הירוקות.