המיט/תה

אני שוכבת במיטה, לבד.
הבית ריק, אין לידי אף אחד, חוץ ממנו.
היום היה קשה, רק רציתי שהכל ייגמר, אך לא. זה רק הולך ומדרדר.
תחושה רעה עוטפת אותי ונכנסת לתוכי.

אני מסתכלת לו בעיניים והוא מסתכל עליי.
חיוך שובב יש לו.
הוא מעלי, מתחתיי ובתוכי.
לאט לאט עושה את דרכו למוחי.

זה כואב. אני מנסה להשתחרר מהתחושה,
מנסה להוריד אותו מעלי.
מצטערת שבכלל הזמנתי אותו לבוא,
איך הייתי כל-כך תמימה?

הוא לא מפסיק. זה רק הולך ונהיה כואב יותר ויותר
דמעות זולגות מעיני, דמעות ייאוש ופרידה.
אני מסתכלת לו בעניים והמוות מסתכל עליי.
חיוך שובב יש לו.

לא רציתי להתאבד, רק רציתי צומת לב.
אבל עכשיו,
עכשיו כבר מאוחר מידי.
הזמן לחרטה עבר מזמן,
ואני, נשארתי שוכבת במיטה והמוות מעליי.