המחסום

16/08/2020 901 צפיות 5 תגובות

כולם מאמינים בי חוץ מאני עצמי,
אומרים שאני המחסום היחידי שלי.
הם לא מבינים שלא אני חוסמת את הדרך, זה הוא.

אני מנסה להסביר להם שאני לא מצליחה אחרת, שלא משנה כמה אתבלט ואצטיין, תמיד יהיה את הקול הזה בראש, שיגיע בצורת מועקה, שיזכיר לי שהכל זמני, שיתן לי דוגמאות לכך שחוסר ביטחון והתבודדות זה חלק בלתי נפרד ממי שאני.

שאם אני מוצאת משמעות וסיפוק במקום מסויים זה רק עניין של זמן עד שזה יגווע ואני אחזור להיות לבד. אחרי הרבה שנים שנתתי לקול הזה להאפיל על חיי, להשתלט עליי ולהוביל אותי, התלקח בי הרצון להילחם, להיאבק ולהוכיח לקול ובעיקר לעצמי שאני יכולה אחרת, שאני יכולה לנצח.

והמאבק הוא יום יומי, כל יום מחדש. לרוב אני מצליחה, באמת מצליחה להשתיק את הקול, להעמיד פנים ולחייך, חיוך שמי שלא יתמקד בעיניים יכול לחשוב שהוא טהור, אמיתי. ואני פועלת על אוטומט, מנסה להתעמק בקולות של אנשים ולא בקול שאצלי. אבל בסוף היום, כשהכול נגמר, האנשים הולכים וזה רק אני לבד. ליתר דיוק, זה רק אני והוא. ופתאום הקול שהצלחתי להדחיק ולהשתיק כל היום הופך למוחשי, ומקבל תצורה של האירועים, וזה כל כך ויזואלי ואמיתי שזה מרגיש כאילו הכל קורה עכשיו. ומתחילה ליפול בי ההבנה שלא באמת הצלחתי להתקדם, ששוב נכשלתי במאבק והוא ניצח. ולא משנה כמה אני מתאמצת, אי אפשר לעצור את הדמעות.

למחרת נהיה עוד יותר קשה להדחיק. להלביש את החיוך המזוייף על הפרצוף, ולנסות להעמיד פנים שהוא מגיע גם אל העיניים. וככה כל יום החיוך לאט לאט גווע, ולאחר התמודדות ומאבק ממושך בו מתחילה לחלחל בי ההבנה
שאולי אני באמת המחסום שלי.


תגובות (5)

יפה מאד.

16/08/2020 10:36

מאוד יפה! ביטאת בדיוק את מה שאני מרגישה

16/08/2020 14:11

מרשים ביותר. לגמרי התבטאות יוצאת מן הכלל.

16/08/2020 23:16

"חוץ מ[אשר] אני עצמי" – 'אני' כבר משמשת כמושא עקיף (בי), ולכן לא יכולה לשמש גם כנושא (מקביל ל'כולם'). המילה 'אשר' מכניסה את 'אני' חזרה למקומה הנכון, כמושא עקיף.
"אני המחסום היחיד של [עצמי]" – כנ"ל. 'אני' היא כבר נושא המשפט, ולכן 'עצמי' משמשת מושא.
זה [זו] רק אני" – בלשון נקבה. 'אני' המספרת.
"הופך למוחשי, ומקבל (ת)צורה של" – ללא תי"ו. לחלופין: "את הצורה". המילה 'תצורה' לא מתאימה לאופי המשפט.
"ללבוש את החיוך" – 'לעטות' נכונה יותר, אך גם 'ללבוש' קבילה. 'להלביש' כוונתה על מישהו אחר.
"המחסום של [עצמי]" – כפי שכתבתי קודם.

עימוד נכון, פיסוק סביר, והמסר מדוייק.
אגב, זה לא נראה כמו מחסום כתיבה.

שי יקרה, את מוזמנת להגיב על סיפוריהם של אחרים, ולגלות כאן קהילה תומכת.
מטרת הביקורת היא לסייע לכותב להשתפר בכתיבה.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

17/08/2020 16:39

    אקח לתשומת ליבי,
    אך אם הבנת שהטקסט מדבר על מחסום בכתיבה אולי התמקדת יותר מידי בדקדוק ולא במסר עצמו :)

    17/08/2020 20:41
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך