המופע המדהים בעולם
ביום העצמאות תלו את הפוסטר הראשון, "המופע הכי מדהים בעולם" כך כתבו באותיות צבעוניות, עם אפקט תלת מימדי וצבע מיוחד שזוהר בלילה. התאריך, לפי התכנון, יהיה בשני לפברואר, אלפיים מאתיים עשרים ושתיים. עד אז הבטיחו שיסיימו לבנות גורד שחקים בגובה קילומטר והטכנולוגיה תאפשר דברים שאי אפשר אפילו לדמיין היום. קראתי איפהשהו שמי שנולד היום יש לו סיכוי להגיע לגיל מאה חמישים, אז אולי לא אזכה ללכת אבל אם אקנה כרטיס היום, אחד הנכדים בטח ישמח שחשבתי עליו עוד לפני שהגיע לעולם. אני קצת רומנטיקן בקטעים האלה, אפילו חברה אין לי וכבר אני חושב על נכדים. העיקר מצאתי סיבה לקנות כרטיס. במודעה אמרו למהר להזמין מקום, אמנם שמורים מיליון כיסאות אבל זה פתוח לכל העולם ולך תדע כמה מפגרים חוץ ממני קנו את הסיפור הזה. נכנסתי לאתר כדי להזמין מקום, אבל המלאי כבר אזל. מי שאירגן את המופע, קנה לעצמו, מעצמו, את כל הכרטיסים. כעבור חודש הוא פרסם מודעה חדשה בה אמר שהוא מוכן לחלוק את הכרטיסים תמורת סכום כפול כמובן כי הערך עלה מאז שאזל המלאי. התקשרתי לסוכנת שלו כדי להזמין כרטיס אך שנית, אזלו כל הכרטיסים. חוץ מזה שזו התגרות מאוד לא יפה, לא נראה לי שיש חוק שאוסר את מה שנעשה. הייתי עצוב אבל הבנתי שבקצב הזה לא יהיה לי כסף לקנות עשירית שרפרף במקום הכי רחוק מהבמה. בפעם החמישית קבוצה של מליונרים קנו כל אחד רבבה מהמקומות, ומכרו כל כרטיס במחיר מופקע. כעת היה שווה יותר להשקיע בהזמנת צילום לוויני של האירוע, וחלק באמת עשו זאת, אבל אני לא וויתרתי. לנכד שלי מגיע לחוות את הדבר הכי מדהים שהעולם אי פעם ראה. החלטתי למכור את האוטו, למשכן את הבית, לקחת הלוואה מהבנק, מההורים ומכל חבריי. יום אחד אחזיר לכולם את הכסף, כל מה שחשוב זה שכרגע יש לי כרטיס למופע הכי מדהים בעולם. כל שנה מדענים פרצו את גבולות הטכנולוגיה, לכל חפץ שהיה, הייתה גרסה שיכולה לרחף, אלכימאים סוף סוף מצאו תהליך כימי שהופך כל דבר לזהב. זה היה מדהים עד שערך הזהב צנח לאפס כיוון שאינו נדיר כפי שהיה. בגיל שלושים התחילו לבנות את גורד השחקים, כבר הייתה לי חברה ודווקא הדליק אותה שאני חושב על העתיד ושאני לא קמצן. היו לנו ארבע ילדים ולהם בממוצע חמש ושלושה רבעים ילד לכל אחד. אפילו הצלחתי להחזיר לכולם את הכסף בזכות גיג בעבודה שנתן שירות לכמה משפחות בקיסריה. אני את שלי עשיתי. בשנת אלפיים ומאתיים נפטרתי. בצוואה כתבתי שהכרטיס שייך לבן הבכור של הבן הבכור שלי, וכן הלאה עד ליום המופע. הייתה רק בעיה אחת, נולד לי נין בשנת אלפיים מאתיים עשרים ואחת, לפי הצוואה הוא בעל הכרטיס, זה מה שרציתי בסופו של דבר. חשבתי עליו לפני שמונים שנה ועכשיו הוא זכה בכבוד שלא יתואר לפחות לעוד מאה שנים. המשפחה נכנסה עמוק לוייכוחים, כי תינוק לא יזכור מה ראה. "אני צריך ללכת" אמר האב בגאווה, וכל אחד ניסה למצוא הצדקה אבל שום פיתרון לא נרמז מההיבריס שיצרתי. בסוף הלכו לבית משפט והנכדה הצעירה ביותר זכתה, אחרי שהראתה לשופט את השדיים שלה. אחר כך אף אחד לא דיבר איתה, אפילו חברים עשו עליה חרם בגלל הטריק המלוכלך הזה. היא הלכה למופע וקיוותה שיפצה על כך שוויתרה על המשפחה ולא על התענוג. המופע היה משהו לא מהעולם הזה, בשעה הראשונה הביאו חייזר שהיו בקשר איתו מאז שתלו את הפוסטר ביום העצמאות. החייזר עשה ג'גלינג עם חמישים כדורי לבה והוקרן סרט על ההיסטוריה שלו באמצעות טלפתיה. כל מי שהיה שם עבר שינוי מהותי, זה אכן היה המופע המדהים ביותר בעולם. שאר העולם ראה את המופע בטלוויזיה.
תגובות (1)
זרם מחשבה זה נהדר, אבל אני תוהה מה היה קורה אם הסיפור היה נכתב בגוף שלישי, ככה שאפילו הקורא חוזה בסיפור מ"הטלוויזיה" ביד שניה, זה ופסקות דרושות. אבל חוץ מזה חייבים להודות, יש כאן ניסיון מכובד מאוד לתמצת רעיונות ולזקקם למסר, עולה השאלה: האם שני מסרים או יותר עולים אחד על השני בפורמט כה קצרצר?