המוכר והטוב

שינוי – תהליך שבו דבר עובר ממצב מסוים למצב אחר.
אני לא אוהבת שינויים. אף פעם לא אהבתי.

החדר שלי, הוא מבולגן. מקומם של הבגדים בעקרון הוא הכיסא, השולחן, השידה הגבוהה, השידה הנמוכה, מתחת לשואב האבק, מעל מאוורר התקרה, על המיטה, מתחת למיטה, מרכז רצפת החדר, פינת החדר הימנית ופינת החדר השמלית. ובגלל שאני לא אוהבת לעשות אפלייה בין חפצי השונים, זהו מקומם גם של הספרים, הבשמים, זוגות המשקפיים, הלקים, השקלים, החציים שלהם, הטושים, בקבוקי המיים, העפרונות, האוזניות, הכרטיס אשראי וכרטיסי המועדון שלי.

אני לא אשקר, במבט ראשון כשאתה נכנס לחדר נראה שיש לאן לשאוף. אבל אז אתה מתחיל להיכנס לתוכו. אתה עושה את זה באיטיות, ובזמן שאתה מחפש חלקת רצפה פנויה להניח בה את רגליך לצעד הבא, אתה סוקר את החדר במבטך המבוהלים. אני יכולה להישבע, בין המבט השלישי לרביעי, אתה מבין שטעית לגמרי. זה החדר המושלם. לא רק שכל מה שתצטרך ימצא בין ארבעת הקירות הללו, אלא גם מה שלא תצטרך ופתאום יתחשק לך! ואם זה לא מספיק, אני יכולה גם להעיד היכן כל דבר נמצא.

אוי, החדר היפה שלי. הוא אפילו ממוזג! הכל כל כך נעים ונוח, אתה יכול לסגור את התריסים כשבאלך לישון, ואתה יכול לפתוח אותם כשאתה צריך קצת אור או אוויר, למרות שרוב הסיכויים שהם ישארו סגורים, כי בשביל מה אתה צריך לפתוח? כל יסודות הטבע מתלכדים להם ברגע אחד מרגש כאשר המאוורר מתחיל להטניע, המנורה נדלקת ולידך שוכן בקבוק המיים הקטן. כך ששום דבר לא יחסר לך.
הידיעה היכן כל דבר, היכולת להעביר דבר מהכיסא למיטה, מבלי שיעירו לי… נקרא – שליטה.
אבל מה קורה לנו שאנחנו מאבדים אותה? את אותה שליטה? אנחנו נמצאים במצב של אי וודאות.
לא נשמע קצת מפחיד? "אי וודאות". העובדה , שיום אחד אני אבוא ואני כבר לא אמצא את אותה חולצה על הכיסא הקבוע שלי. אולי אפילו אותו כיסא קבוע, כבר יעלם. המקום המוכר והמוגן שלי כבר ישתנה.הוא יהפוך למקום אחר. ומי אמר שזה יותר טוב?