המגילה | אבגתא

אוף, למה הסכמתי שוב להיות הפראייר של החבורה! הפעם זה היה התור של חרבונא, אבל הסריס הזה יודע תמיד להתחמק איכשהו… "אוי לי…" כך אמר, "יש על הגלימה שלי כתם גדול של יין… הגשתי משקה למלך, והשר כרשנא בדיוק עבר לפניי, נתקל בי, והגביע התיז עליי…"
איך הגביע שהחזיק חרבונא ביד התיז על הגלימה האדמונית המשתרכת מאחוריו? – את זה לא הבנתי. אבל הוא התייפח כל כך ואמר שאינו מסוגל לעמוד לפני המלכה כך… אז הם שלחו אותי, כרגיל.
"אבגתא! מה זכינו לכבוד הזה?!"
"אוהו! השתעממת במשתה הגברים, אז החלטת לבוא למשתה של הנשים?"
נהדר… בגתנא ותרש… שני השומרים החביבים על המלכה… הם האחרונים שרציתי לראות… שני הבריונים הטרשיים שעלו לגדולה… עכשיו הייתי צריך להתרפס לפניהם!
"רבותיי השומרים, אבקש את סליחתם, אני נמצא בשליחות דחופה בצו המלך, יש לי הודעה דחופה למלכה."
"מת'אומר! מה ההודעה הדחופה כל כך? אל תטריח ת'עצמך כל כך, אני אעביר לושתי ת'מסר."
"סלח לי, אדוני בגתנא, אבל קיבלתי הוראה מפורשת למסור את ההודעה ישירות למלכה."
"הופה הופה… תפס אומץ הבחור הזה, הא תרש?"
"נראה שהברווז למד לגעגע!"
הדמויים של תרש מעולם לא היו מזהירים במיוחד…
"בבקשה, הינה אישור כניסה למשתה הנשים – חתום בטבעת המלך, עכשיו סורו מדרכי, או ש…"
"או ש…מה?" סינן בגתנא וליטף בערגה את ידית החרב שלו, "יכול להיות שת'מאיים עלינו, ילד?"
"יש בעיה שומרים?"
בגתנא ותרש נעמדו דום בשומעם את קולו הרך אך תקיף של הגי, סריס הנשים. האיש נעים־הפנים עמד מאחוריי. למותר לציין כי בכל הנוגע לניהול ענייני נשי המלך, היה הגי כל־יכול. האיש הזה מצא חן בעיניי מהתחלה. וגם בעיני המלך. לתפקיד רגיש כזה אתה יכול למנות רק אדם שאתה סומך על הנאמנות שלו יותר משאתה סומך על עצמך. הגיע הוא בדיוק בזמן.
"רק בדקנו, אדוני, שלסריס הזה יש אישור כניסה בתוקף למשתה הנשים, בדיוק כפי ההוראות שלך, אדוני…"
"אני שמח לשמוע שאתם ממלאים את תפקידכם כראוי," אמר הגי ונעץ בהם מבט חודר, "אבל אני חושב שהאישור שהסריס מחזיק בידו, החתום בטבעת המלך, אינו משאיר מקום לשאלות…"
"כן כן… בטח…" מיהר תרש לומר, "אבל ת'יודע, נ'חנו פשוט רצינו להיות בטוחים, נ'חנו חוששים לביטחון של ושתי…"
"התכוונת בוודאי להוד מלכותה, המלכה ושתי?"
"בטח בטח… הוד מלכותה… כן אדוני…"
כשנכנסתי אל בית המלכות מאחורי הגי, הספקתי לראות את שני השומרים נועצים מבטים מלאי שטנה בגבו של סריס המלך שומר הנשים. אני חושב שטוב יעשה המלך אם ייפטר מהשניים האלה כמה שיותר מהר…
זו כמובן לא הייתה הפעם הראשונה שלי בבית המלכות, אבל מעולם לא נכנסתי לכאן באמצע משתה נשים. ריחות חריפים של בשמים בלבלו את דעתי. בכל עבר ישבו נשים בנות עמים רבים ופטפטו ביניהן. סריסים מיהרו מספה לספה למלא את בקשותיהן של נשי מלכים, נסיכות וגבירות נכבדות. סמל המלך שהתנוסס על גלימתי האדמונית משך עיניים סקרניות, וגרם לי לרצות להיעלם. מה לנער כפרי כמוני מפרוורי שושן ולכל הנשים המהודרות האלה?
הגי לא העלה בדעתו לחקור אותי על תוכן שליחותי. הסריס המבוגר הוביל אותי הישר אל קצה האולם, אל כס המלכות המרהיב ביופיו, שבמרכזו ישבה המלכה ושתי, מוקפת נערות מצחקקות.
"שלומך ישגה, גברתי המלכה," פתח הגי ברשמיות והשתחווה מלוא קומתו לפני הכיסא. מיהרתי להשתטח ארצה מאחוריו. "אדוננו המלך שלח הודעה באמצעות אחד משבעת סריסיו הראשיים. אני בטוח שתשמחי לשמוע את דבר המלך."
צמרמורת אחזה בי בחושבי כמה הולך הגי להצטער על דבריו… אך לא היה לי זמן רב לחשוב על צערם של אחרים. המלכה כנראה הנהנה בראשה, וסריס המלך שומר הנשים סר הצידה, והשאיר אותי לעמוד לפני האישה הראשונה במלכות, שאכזריותה הייתה ידועה מהודו ועד כוש.
"דבר, סריס!" הורתה לי המלכה ישירות, כדרכה. בעיניה היו הסריסים שווי־ערך לעבדים באורווה, ואולי אף לפחות מכך. העובדה שהייתי אחד מסריסיו הקרובים ביותר של המלך לא הרשימה אותה.
נשארתי שחוח כשדיברתי, ונזהרתי מלהביט בפניה של המלכה. שקט השתרר באולם, בלי לראות, ידעתי כי הכול שולחים את עיניהם לעברי, מתוך חטטנות לשמה, לדעת מה זה ועל מה זה.
"אולי תרצה מלכתי לשמוע את דבר המלך לבדה?" זו הייתה ההצעה של זתר וכרכס, הם כמובן לא הסכימו לעמוד במקומי לפני אשת הנחש הזאת, אך הואילו בטובם להציע לי למסור את ההודעה למלכה בארבע עיניים, כדי להנמיך את הלהבות. אבל המלכה העדיפה להתעלם מהעצה החכמה.
"דבר, אמרתי!" קראה המלכה בבוז ובקול רם, למען ישמעו הכול, "מן הראוי כי ישמעו כולם את שיש למלך לומר למלכתו!"
חשבתי לעצמי איך הכול עוד היה יכול להשתנות אילו הקשיבה המלכה לעצתי…
שלפתי מגלימתי מגילה רשמית ופרסתיה לפניי. נשמתי עמוקות, תוהה ביני לבין עצמי איזו סערה תתחולל כשתישמע דרישת המלך השיכור ממלכתו בנוכחת כל הנשים המכובדות הללו:

אדוננו המלך, ירום הודו ותינשא מלכותו,
תובע מושתי המלכה,
לבוא לפני המלך בכתר מלכות,
להראות העמים והשרים את יופייה,
כי טובת מראה היא.

על החתום:
המלך אחשוורוש,
המולך מהודו ועד כוש,
שבע ועשרים ומאה מדינה.

לעולם לא אשכח את שהתחולל לאחר מכן.