הם לא שווים את זה

"הם לא שווים את זה", חברתי הטובה אומרת לי ברכות, והניחה יד על כתפי.
הרמתי את מבטי אליה מהרצפה. "אז למה זה עדיין כואב?", שאלתי אותה.
"הם לא באמת מכירים אותך… אם הם היו הם לא היו אומרים את זה", היא הסבירה לי. השפלתי את מבטי חזרה אל הקרקע ונתתי לדמעות לרדת.
המילים הרעות שלהם והעלבונות חדרו אל תוך ליבי כמו סכין.
היא הסירה את ידה מכתפי והתיישבה לידי.
"ככה אנשים…", היא הודתה בפניי וחיבקה אותי בחוזקה. "הם יכולים להיות הכי נחמדים או הכי רעים…".