הלוואי
מוזיקה נעימה מתנגנת ברקע,
בווליום נמוך. כמו שהוא אוהב.
ידו עוברת על הנייר,
כותבת מילים שהופכים למשפטים, ואחר לפסקאות.
החלון סגור על-מנת שלא לשמוע את צעקות הילדים המאושרים, ועל הדרך חוסמת את אורה הנעים והחמים של השמש.
האוויר בחדר נהפך לחם עקב עמידה ממושכת במקום.
נורה שעבר זמנה מאירה באור צהוב עמום על הנייר המקומט.
"סיימתי," הוא אומר לעצמו בלחש.
אולי היום הבא לא יהיה כל-כך נורא, הלוואי…
תגובות (5)
נהדר. נתת ממש את האווירה שהכניסה אותי לתוך הראש של הדמות, על אף שהיא לא בגוף ראשון. אהבתי, נפלא
אהבתי את המסתוריות בה הקטע מסופר
יפה מאוד, רק במשפט ״כותבת מילים שהופכים…״ אני חושבת שצריך לשנות ל״הופכות״ אבל אני לא בטוחה…
בכל אופן אני שמחה לראות שאתה עדיין באתר כי הרבה זמן לא ראיתי אותך פה… =)
אם הבנתי נכון. זה ילד בודד שכותב ביומנו על יום עצוב שלו?
אם תשימי לב זהו לא ילד שכתוב ביומנו כמו למשל בקטע: קח אותי (חלק מהקטע) ושם החלק שבו היא כתבה נמצא במרכאות. בקטע הזה מסופר על ילד בודד אשר עושה פעולה כלשהי (לא מצויין מה היא) בחדר מסויים ולבסוף מסיימה עת שהוא מקווה שהיום הבא לא יהיה כל כך נורא כמו הימים שעברו עליו.