הלוואי שידעתי למה אני פה

כמה פעמים חשבתי שיש אנשים שהייתי שמחה לתת להם את החיים שלי במתנה ולהתחלף איתם בקבר ? מליון פעם בערך.

ואני שמעתי על כמה אנשים שזה בהחלט מגיע להם היטלר, למשל.

אני לא יודעת למה אני פה.

יש לי חלומות, יש לי מטרות.
אבל זה משהו ששווה לחיות בשבילו?
האם זה משהו ששווה לסבול בשבילו כל כך הרבה?
בשביל משהו ש*אולי* יקרה.
ואולי לא.

החיים של רוב האנשים שאני מכירה הם בזבוז אחד גדול.

זאתי שלא יוצאת מהמיטה עם השלט של נטפליקס.
ההוא שסיים כבר צבא אבל אין לו גרוש כי הוא עסוק מידיי בללכת למסיבות.
הילדה המופנקת שחולמת ומדמיינת שהיא מלכת העולם.
זה שהולך לבית הספר, ממלצר, נפגש עם חברים, הולך לטייל.

והם כולם לא מאושרים.

לא משנה לכמה מסיבות הם ילכו. כמה כסף הם ירוויחו. כמה חברים יהיו להם.

כי אולי יש להם מטרות וחלומות, אבל החיים שלהם רקים.

וגם שלי.
ובטח גם של לפחות חצי מהאנשים שנכנסים לאתר הזה עכשיו.