הכשפית של הצבעים
היא הייתה רק אומנית רחוב פשוטה. היו שכינו אותה "כשפית", כינוי מתיימר למדי, אך עם זאת, מדויק למדי. התנועות שעשתה עם המכחול, היה זה כמעט כמו קסם עתיק; מחול של אצבעות רוקדות המסתחררות בתוך הצבעים, יוצרות מציאות אוטופית.
ציוריה היו כה מדויקים, כמעט מושלמים, עד שכמעט בלתי היה ניתן להאמין שהיה זה מעשה ידי אדם. הייתה זו מלאכת יד מחושבת. אפילו הפרטים הקטנים ביותר בציוריה נעשו בעדינות יתרה, וכל קו ונקודה הוצבו בדיוק במקום המיועד.
השלמות הזו שהקרינו ציוריה, החלה את דרכה עוד במחשבתה, שכן דמיונה היה מעבר לכל דמיון. בשעות הקטנות של הלילה, ממש מספר דקות לפני השינה, הייתה ממלאת את מוחה בנופים קסומים, מעוררי השתאות, טווה מציאות מיוחדת ועשירה ביופי במוחה, שמאוחר יותר תהפוך ליצירת מופת ממשית.
מגוונים היו הנופים שדמיינה. באחד מהם, התנשאו הרים עתיקים לגובה כה רב עד אשר קודקודי פסגותיהם נגעו קלות בעננים הצמריריים והרכים, שנדמה היה כי רקדו ריקוד רך וענג למראה מרגלות ההרים. למרגלות ההרים, התפרס שדה פרחים גדול ורחב, מלא בכל טוב. שפע של פרחים צבעוניים מילאו את כל הירוק, ומעל התנוססו להם עצים ירוקי עד. השמש מצאה את מיקומה הנכון למעלה בפינה הימנית, ממלאת את הכול בשפע אור קורן וחמים.
עם אור בוקר ראשון, הייתה מתלבשת בזריזות ויורדת מטה, עושה בצעדים קלילים את דרכה אל השדרה הראשית, אוחזת בידה קנבס, כיסא וצנצנת מכחולים מלאת כתמים דהויים. כאשר הייתה מוצאת פינה שקטה, אך לא מוחבאת מידי, הייתה מתמקמת על כיסאה ומתחילה לתרגם את הסביבה החלומית שחזתה בה לצבעים וצורות ממשיות, על דף, כדי שגם עיניהם של אחרים יוכלו לחזות ביופי.
קובץ קטן של אנשים היה חולף על פניה בכל פעם, הנושאים על פניהם מבט עייף וחסר עניין. אך כמובן היו גם האחדים שהיו נשארים לצפות במתרחש. "כשפית", כינו אותה אנשים אלו. כינוי מתיימר למדי, אך עם זאת, מדויק למדי.
תגובות (15)
מהמם:)
היי, תודה רבה!
:)
התחלתי לקרוא ונסחפתי עם הסיפור, הכתיבה שלך ממש יפה.
תודה רבה
אוקיי, הההערות למטה הן בסוגריים. אני מקווה שלא תיעלבי או משהו – אני פה בשביל לנסות לעזור ולשפר את הכתיבה שלך. למרות שאת לא צריכה הרבה עזרה, כי הרי היא מעולה וסוחפת. הקטע היה מרגש בהחלט, ואני שמח שישבתי וקראתי אותו, על אף הטעויות הקטנות שתכף תראי.
בהצלחה בהמשך! :)
היא הייתה רק אומנית רחוב פשוטה. היו שכינו אותה \"כשפית\", כינוי מתיימר למדי, אך עם זאת, מדויק למדי (פעמיים "למדי" באותו המשפט… לא טוב. נסי למצוא משהו אחר (יש הצעה בסוף, אגב)). התנועות שעשתה עם המכחול, היה זה כמעט כמו קסם עתיק.(; נקודה-פסיק) מחול של אצבעות רוקדות המסתחררות בתוך הצבעים, יוצרות מציאות אוטופית.
(לעבור שורה)
ציוריה היו כה מדויקים, כמעט מושלמים, (להוסיף: עד) שכמעט בלתי (בלתי נשמע מתיימר מדי. לא פשוט היה מספיק בהחלט פה) היה ניתן להאמין שהיה זה מעשה ידי אדם. הייתה זו מלאכת יד מחושבת. אפילו הפרטים הקטנים ביותר בציוריה נעשו בעדינות יתרה, וכל קו ונקודה הוצבו בדיוק במקום המיועד.
(לעבור שורה)
השלמות הזו שהקרינו ציוריה, החלה את דרכה עוד במחשבתה, שכן דמיונה היה מעבר לכל דמיון (אהבתי את המשפט הזה מאוד). בשעות הקטנות של הלילה, ממש מספר דקות לפני השינה, הייתה ממלאת את מוחה בנופים קסומים, מעוררי השתאות, תווה (*טווה; המילה הנרדפת לרוקמת, בעוד תווה זה מכינה מסגרת/תכנית) מציאות אוטופית (כבר השתמשת בביטוי הזה בדיוק… ממליץ לגוון יותר) נפלאה ומיוחדת במוחה, שמאוחר יותר תהפוך ליצירת מופת ממשית.
(לעבור שורה)
מגוונים היו הנופים שדמיינה. באחד מהם, התנשאו הרים עתיקים לגובה כה רב עד אשר קודקודי פסגותיהם נגעו קלות בעננים הצמריריים (להוסיף: ו)הרכים, אשר נדמה (פעם שנייה שיש "אשר" במשפט. בנוסף, לא מובן שהעברת את הנושא מההרים לעננים. אולי עדיף לרשום: "כה רכים עד שנדמה…") היה כי רקדו ריקוד רך וענג למראה מרגלות (*פסגות; הרי מרגלות ההרים הם החלק התחתון שלהם) ההרים. למרגלות ההרים (רואה? את יודעת את ההבדל! למה לעשות לי עבודה קשה? ;)), התפרס שדה פרחים גדול ורחב, מלא בכל טוב. שפע של פרחים צבעוניים מילאו את כל הירוק, ומעל התנוססו להם עצי עד ירוקים (*עצים ירוקי עד). השמש מצאה את מיקומה הנכון למעלה בפינה הימנית (חשבתי שהיא ציירת מנוסה… למה לעזאזל היא מציירת שמש בפינה הימנית כמו ילדים בגן חחח?), ממלאת את הכול בשפע אור קורן וחמים. (מממ זה נראה כאילו חסר פה עוד משהו… אני לא באמת יודע למה, אבל לסגור את התיאור ככה, בשמש, גורם לתחושה שעלית יותר מדי, ואת לא מחזירה אותנו חזרה לאדמה.)
(לעבור שורה)
עם אור בוקר ראשון, הייתה מתלבשת בזריזות ויורדת מטה, עושה בצעדיו (*בצעדים) קלילים את דרכה אל השדרה הראשית, אוחזת בידה קנבס, כיסא וצנצנת מכחולים מלאת כתמים דהויים.
(לעבור שורה)
כאשר הייתה מוצאת פינה שקטה, אך לא מוחבאת מידי, הייתה מתמקמת על כיסאה ומתחילה לתרגם את הסביבה החלומית שחזתה בה לצבעים וצורות ממשיות, על דף, כדי שגם עיניהם של אחרים יוכלו לחזות ביופי.
(לעבור שורה)
קובץ קטן של אנשים היה חולף על פניה בכל פעם, הנושאים על פניהם מבט עייף וחסר עניין. אך כמובן היו גם האחדים שהיו נשארים לצפות במתרחש. \"כשפית\", כינו אותה אנשים אלו. כינוי מתיימר למדי, אך עם זאת, מדויק למדי (גם פה, ה"למדי" השני הורס לגמרי. אולי "להפליא יעשה פה את העבודה, וגם למעלה.).
היי, דבר ראשון תודה רבה על ההשקעה שבהכנת התגובה ובשימת הלב לפרטים הקטנים, אני מעריכה את זה! תודה על התיקונים, אני אתייחס לתיקונים ספציפית.
1. לא הבנתי למה במקומות מסוימים אני צריכה פשוט להתחיל שורה חדשה פתאום? תוכל/י להסביר לי את ההיגיון מאחורי זה? אני לא בקיאה בפרטים הטכניים… 0-0
2. עם המילה למדי, האמת שזה היה בכוונה, אבל אקח לתשומת ליבי את מה שאמרת, יש בזה משהו.
3. סליחה על הבורות (שוב, אני לא הכי מבינה בפרטים הטכניים…) באילו מקרים אני אמורה לשים נקודה-פסיק?
4. לגבי כל התיקונים בקטע עם העננים, לגבי העצים ירוקי עד, לגבי הצעדים, לגבי העד, הבלתי, והמציאות האוטופית, צודק/ת, תודה.
5. לגבי טווה… תודה (פרצוף נבוך).
6. לגבי המרגלות, אכן, התכוונתי שהעננים רוקדים ריקוד למראה מרגלות ההרים. לא למראה הפסגות. אבל אולי הניסוח קצת לא במקום, אנסה לתקן.
7. לגבי השמש… לא יודעת ככה היא פשוט דמיינה את השמש, בצד ימין איפשהו שם למעלה.
8. לגבי הסוף עם השמש – צודק/ת, גם לי זה הרגיש קצת מעיין קטוע כזה כשכתבתי… אנסה לתקן.
9. סליחה על החפירה, תודה על הביקורת, שיהיה ערב טוב (:
היי, אני שמח שאת יודעת לקבל את הביקורת בעין יפה. כל פעם שאני משקיע בביקורת, אני חושש שמא עשיתי זאת לשווא.
אוקיי, זה הזמן לענות לך על השאלות:
1. אני בן.
2. מעבר שורה/חלוקה לפסקאות – אני לא יודע מה גילך ומה למדת או לא למדת, אז פשוט אסביר. לכל פסקה יש רעיון מרכזי אחד. אם אנחנו מתחילים תיאור של משהו חדש שלא הופיע עדיין – פסקה חדשה. מישהו חדש מדבר – פסקה חדשה. לדוגמה, אצלך, חילקתי את הפסקאות לפי הנושאים הבאים: סוג של הקדמה לקטע, תיאור הציורים שלה, תיאור של איך היא מקבלת רעיונות, תיאור ציור/רעיון ספציפי שלה, מה היא עושה בבוקר, מה היא עושה כשהיא מגיעה לשדרה הראשית, ומה האנשים חושבים עליה. אם תתבונני בספרים בעין קצת יותר ביקורתית, את תראי את זה קופץ לך מול העין. סיפור הוא, אחרי הכל, קובץ של משפטים המאוחדים תחת רעיונות (פסקאות), בשביל לשרת רעיון אחד גדול יותר (הסיפור עצמו).
3. נקודה-פסיק הוא (היא?) אחד מסימני הפיסוק היותר מוזרים לשימוש (זה נקודה? זה פסיק? מי לעזאזל חשב על הדבר הזה?!). ברמת הבסיס, הוא משרת סוג של מעבר בין נושאים בתוך המשפט, בלי לשנות את הנושא הכללי של המשפט. לדוגמה, אצלך, השווית את תנועות המכחול לקסם, והמשפט הזה גם כן מתקשר לאותה ההשוואה, אם כי הוא בעל נושא שונה (האצבעות המרקדות). זה… זה הסבר מוזר, אני יודע. מוזמנת לקרוא עוד בהרחבה בויקפדיה. :)
4. נראה לי שחפרתי יותר, לא? ;)
שוב אחזור על זה – הכתיבה שלך מעולה, רק צריכה שפשוף! :)
תודה על התשובות. אגב, אל תחשוש אף פעם להעביר לי ביקורת, אני מקבלת אותה בברכה ולא נושכת מבטיחה (;
היי, יישמתי את ההערות שלך בקטע, תודה רבה! (:
התגובות הכי ארוכות שראיתי מימיי! אחלה סיפור אגב!;-)
אני אנסה לקחת את זה כמחמאה ולא עצם זה שאני חופר חחח
חח תודה chan! (-;
הקסמת אותי בתאור בלי שנסחפת לקלישאות. קראתי את הטקסט 3 פעמים וכל פעם מצאתי משהו חדש.
תודה רבה על התגובה אלון!