הכרתי פעם ילדה

פעם הכרתי ילדה, ממש כמו את כף ידי.
היא הייתה ילדה החלטית, אף פעם לא התחרטה על מעשיה או הרהרה בהם.
ועכשיו ממש ברגע זה אני רואה מה היא עושה. אני ממש שומעת אותה.
אני יודעת שממש ברגעים אלו היא עומדת בחדרה. מחזיקה סכין חדה בידה שמכוונת אל הרקה. אני יודעת שממש בעוד כמה שניות היא תנעץ את הסכין הזו בעורה והיא תחדור
אל תוך גולגולתה ואל מוחה ותגרום לו ולכל גופה להפסיק לפעול, ולבה יפסיק לפעום,
היא פשוט תיפול על ברכיה ולאחר מכן על פניה ותשכב חסרת רוח חיים באמצע החדר.
אבל אני לא יודעת למה? למה היא מהרהרת על כך ממש ברגעים אלו? למה היא עוצרת
וחושבת למה לה לעשות זאת? אני הכרתי את הילדה הזאת כל כך טוב. תמיד היא פעלה בחכמה ותמיד הייתה לה קליטה מהירה אז למה עכשיו כל כך קשה לי לקלוט,
שהילדה הזו היא אני?