הכל בצחוק

" אני פשוט לא בוכה יותר, כמה אפשר כבר.
בסדר, אז אתה לא אוהב אותי, לא נורא אתה לא הראשון ולא האחרון בחיי. אני מדברת לעצמי, לאיזה מצב הגעתי !!! " – היא הביטה סביבה והתחילה לצחוק בכל הכוח האפשרי שהיה לה. כמה טוב היה להרגיש את האמת הפנימית הזו. בלי שקרים, בלי פחד ובלי עצב.
עברו שבועיים, בהם היא הרגישה את הרוגע הנפשי שלא הרגישה כבר זמן רב. יום שישי, יום היציאה הקבוע של כל החברים.
" טוב, עכשיו אני באמת אוכיח לעצמי עד כמה אני יכולה להחזיק מעמד כשאעמוד מולו. ללא ספק שאני אצליח, הרי תמיד הצלחתי בכל דבר שהיה לי, למה שכאן אכשל? " – היא יצאה מן הבניין וכבר למטה ראתה אותו מחכה לה. הוא היה לבדו, מוזר.
" דוראל, לוקח לך זמן לצאת מהבית, מה קורה? "- שאל אותה וחייך חיוך קטן במיוחד. " מצטערת, לא ידעתי שתהיה כאן לבד, אגב איפה כולם? "- שאלה אותו בחזרה, תוך כדי שהתחילה להתקדם לעבר הכביש. " האמת שרציתי לדבר איתך קודם, מקווה שזה אפשרי."
" כמובן, דבר! "- ענתה לו ובשיא סקרנותה נעצרה במקום והסתכלה עליו. " אז בראש ובראשונה התגעגעתי אלייך, לא התראנו שבועיים. "
כאשר הוציא את המילים האלו מהפה, לא יכלה שלא לחייך ואפילו טיפה להסמיק. לא האמינה למה שהיא שומעת, ובראש ציירה לעצמה תמונה יפה של המשך השיחה שהתקרב לבוא.
" אז מה שרציתי להגיד לך בעצם, ששבועיים האלה לא מצאתי מקום לעצמי, הייתי חייב לראות אותך ולדבר איתך. עם מי עוד אני אוכל לחלוק את הדברים הכי חשובים לי? קיצור שמעי…"
" אל תגיד מילה, תן לי! " – לא נתנה לו לסיים את המשפט אותו התחיל לאמר, התקרבה אליו והסתכלה לו עמוק לתוך העיניים. בעדינות החלה ללטף את פניו והורידה את עינייה לשפתיים שלו עלייהם חלמה כל כך הרבה זמן.
" דוראל … "- הוא ניסה לעצור אותה, אך אין דבר העומד בפני הרצון. היא נישקה אותו, עם כל התשוקה שהייתה בה, עם כל האהבה אותה החזיקה בתוכה והכחישה בתקופה האחרונה.
" דוראל, אני בשוק. אני לא יודע מה להגיד לך, פשוט יהיה קשה עכשיו להרוס את מה שכנראה בנית לעצמך בראש. "- אמר והסתכל עלייה כאשר החיוך היה הינו חסר על פניו.
" למה את מתכוון? "- שאלה והתחילה להרגיש פחד ואכזבה ממה שעשתה וממה שהולך לקרות.
" רציתי לראות אותך ולדבר איתך, אבל לא עליי ועלייך, חשבתי שתני לי עצה בנוגע לחן, בכל זאת חברה הכי טובה שלך, אבל כבר לא נעים לי אחרי מה שקרה עכשיו! "
היא לא ענתה לו, פשוט שתקה והורידה מבט. " דוראל.. דוראל.. דוראל תתעוריי !!!! "
OMG איזה חלומות הזוים יש לי, מזל שזה רק חלום, פדיחה אם זה היה קורה במציאות.
היא שוב התחילה לצחוק ואז הביטה אל השעון וראתה שהשעה כבר 21:00 בערב. " איך נרדמתי ככה? צריך להתאגן בטח הם כבר מחכים לי בחוץ. עד שיש שכולם נפגשים אני מפספסת. אוי אני שוב מדברת לעצמי, אני חייבת לגמור עם זה! "
היא התארגנה ובזריזות יצאה מן הבניין והופתעה לגלות שהוא עומד למטה וממתין לה לבדו.
" דוראל, מה קורה? התגעגעתי! "- התקרב עלייה וחייך חיוך קטן במיוחד
" תומר, אתה צריך לדבר איתי או משהו? "- שאלה אותו בתקווה לשמוע משהו שציפתה. " כן, איך ידעת? " – שאל כאשר הופתע משאלתה.
" סתם, דג'וו!! " – הסתכלה עליו ופשוט התחילה לצחוק, בכל הכוח האפשרי שהיה לה.