הכלא של הגיהנום

בכלא של הגיהנום מגישים פיצה בימי שלישי בערב.
בתא מספר חמש יושבים אריק בוזגלו ונתן אברג’יל. אריק הגיע אחרי שניסה לשדוד חנות מכולת וירה בטעות בבעל החנות, השוטרים שהגיעו למקום מייד הבחינו באקדח שהחזיק ביד ימין ודפקו לו שני כדורים לראש.
נתן הגיע אחרי אריק, הם גייסו אותו לגדוד 13 של גולני והוא ממש סבל שם. אמא שלו ביקשה שלפחות יסיים את הטירונות אז הוא עשה את זה בשבילה. אחר כך הוא התחנן לקב”ן שייתן לו לעוף משם אך ללא הועיל. “כשיר” הוא אמר לו בחגיגיות, אז נתן לקח את הרובה ודפק לעצמו אחת בראש מול הקב”ן שבטח יצטרך עכשיו קב”ן בשביל עצמו.
ככה זה בכלא של הגיהנום, שמים את הרוצחים והמתאבדים יחד, כדי שיהיה קצת גיוון.
האחראי על האגף היה שד בשם בליעל, שלא ממש רצה להיות שם. בהפסקה שבין השריפה של הבוקר והצהריים הוא אפילו היה נותן לאריק ונתן לעשן סיגריות במסדרון.
תמיד הוא היה מתלונן שדפקו אותו ושמה אכפת לו בכלל, שהיה אמור להיות מלאך ושבגן עדן יש תנאים הרבה יותר טובים.
הימים שני ורביעי היו ימים של עבודות חוץ, אחרי ספירת הבוקר היה מגיע אחד המלאכים מלמעלה ולוקח אותם אל עולם החיים. שמה היו עובדים בעבודות שונות ומשונות כדי לכפר על המעשים, יש אפילו שליש על התנהגות טובה.
כשאתה יורד חזרה למטה הם אפילו נותנים לך את הגוף הקודם שהיה לך. פעם אחת אריק בדיוק עבד בחלוקת מזון למשפחות נזקקות לפני פסח שעל פניו חלפה סבתא שלו, שרק מהמראה של הנכד המת שלה התעלפה במקום. השמועות באגף אחר כך אמרו שהמלאך האחראי באותו יום קיבל על הראש ואחר כך הם שינו את החוקים, ובכל פעם היית מקבל איזה גוף אחר, לפעמים אפילו של איזה כוסית.
נתן אהב הכי הרבה את הימים של הטרמפים, המלאך היה מוריד אותו בצומת מסמיה ונותן לו את המפתחות של הסוברו הישנה שיש להם שמה בגן עדן. היה אומר לו לתת טרמפים לחיילים שצריכים להגיע הביתה. לפעמים הוא אפילו היה עובר בכוונה ליד הבסיס של גדוד 13, צופה מרחוק על חבריו באימונים, קצת מתגעגע אבל יותר שמח שהוא לא צריך לרוץ שמה בג’בלאות.
בכל פעם שהיו חוזרים מעבודות החוץ באופן קבוע אריק היה מנסה לשכנע את המלאך האחראי שייתן להם לבוא איתו לגן עדן, “תהיה סחבק” היה אומר לו “לא כיף שמה”. האחראי היה רק מושך בכתפו ואומר שהוא רק נהג ושזה מחוץ לתחום האחריות שלו בכלל.
לפיצה של שלישי בערב תמיד היה טעם של קרטון, אבל זה היה עדיף על הכלום של שאר השבוע.
יום אחד הגיע מישהו חדש לתא. מהיום הראשון הוא עשה בעיות וצרח שהוא לא אמור להיות שם, שהוא מת בפיגוע ושמי שמת ככה אמור לקבל פס ישר לגן עדן. בליעל האחראי אמר לו להגיש טופס 55 להעברה אבל שעם הבירוקרטיה האיטית של השמיים שלא יצפה ליותר מידי, ושעדיף שינסה להעביר את הזמן שלו בשקט. בשבוע הראשון היה צורח ובוכה כל היום וכל הלילה, דופק את הראש שלו מצד לצד בתא ולא נותן לאף אחד לישון.
בסוף הגיעו מהצינוק של הגיהנום איזה שני שדים בריונים כאלה ולקחו אותו , הם היו הרבה יותר מפחידים מבליעל והחברים שלו. נתן אמר שמי שעובר לשמה באמת אכל אותה, שאין עם מי לדבר ואפילו אין פיצה ביום שלישי.
ביום שלפני השחרור של נתן אריק בכה כל הלילה.
זו היתה פרידה קשה, נתן מסר לו את כל הסיגריות שנשארו לו וגם את הכפכפים הטובות של הוויאנס שהשיג מאיזה אחד שנזרק לצינוק. אפילו בליעל האחראי הזיל דמעה והבטיח לנתן שיש לו איזה חבר מלאך שהיה פעם שד וקיבל העלאה בדרגה, ואם הוא רוצה הוא יבקש ממנו להעביר מכתב או שניים פעם בחודש כדי שאריק לא יהיה עצוב.
בסוף הכניסו שותף חדש לתא בשם דוד אטיאס, מסתבר שהוא היה איזה מחסל מפורסם בעולם התחתון עד שיום אחד הגיע מחסל טוב יותר מצ’צ’ניה. כל היום הוא היה טוחן את השכל על האנשים שהרג.
יום אחד הם שלחו את אריק בגוף של איזה רב דוסי אחד להרצות בפני חוזרים בתשובה על כמה שצריך לשמור את המצוות כדי שלא יסיימו שמה בכלא של הגיהנום.
כשהמלאך האחראי יצא מהחדר אריק פשט את הגוף של הרבי השמן שהיה ממש לא נוח מול כולם. ככה רק נשמה הוא עמד מולם עכשיו, מבסוט רק מלראות את הפרצופים שלהם.
בסוף הוא סיפר שחוץ מהעינויים יש דווקא אחלה הפסקות ואפילו אפשר לעשן סיגריות,
ושיש פיצה כל יום שלישי בערב.