הכוכב של אמא

״אמא פעם סיפרה לי שאם מסתכלים ממש חזק בכוכבים אפשר לראות פרצופים״
״אמא עבדה עליך דן״ אמר אחיו
״לא נכון! אמא הבטיחה לי שהיא לא משקרת!״ אמר דן מבטל את משמע דבריו של אחיו
״נו אז תגיד לי עכשיו דן, אתה רואה את הפרצוף של אמא ?״ אמר בקול מזלזל
דן התאמץ כל כך פקח את עיניו וסגר אותן חיפש את פרצופה של אימו בנחישות מרובה, לבסוף קם על רגליו הסתכל לשמיים והתחיל ללכת.
״לאן אתה הולך ?״ שאל אחיו בדאגה
״לחפש את אמא!״ אמר בקול חנוק והחל ללכת אחר כיפת השמיים.
הוא התהלך לבד וחשב לעצמו למה אימו עזבה. מה היה המעשה הנורא שגרם לה ללכת, ללכת ולהשאיר את המשפחה בלעדיה.
"אמא אני מתגעגע" מלמל לעצמו
הוא נכנס לתוך היער ברגליים יחפות נתן לעלים היבשים לשרוט את רגליו ולנמלים לדגדג את אצבעותיו, הוא המשיך ללכת בין העצים מזיז כל ענף שמפריע לו בדרך ואז הוא הגיע לנהר, למקום שלו ושל אמא.
הוא התיישב על הסלע הקבוע בו נהגו לדבר ביחד, להתקלח, לשחק, המקום בו נהגה אימו לדגדג אותו בכל כוחותיה הנותרים עד שהיה בוכה מצחוק.
הוא החל להרגיש תחושת ריקנות ונוסטלגיה, עבר הרבה זמן מאז שהיה כאן.
"אמא" אמר והשפיל את מבטו אל המים והחל לבכות בזעקות קורעות לב.
רעש הטיפות הזולגות מעיניו הנוגעות בנהר הוציאו אותו ממחשבותיו.
"הכוכבים בנהר" חשב לעצמו התקרב קלות וראה לפתע את אימו.
"אמא!!" צעק ונגע במים ואז הוא ראה את הכוכב של אמא, הוא.