הכבש האחרון

"מהההההה?!" שאל הכבש הלבן בפליאה. הוא פחד מהדין הקשה שהיה מוטל עליו, אבל הוא היה צודק, בהתחשב במעשה המגעיל שהוא ביצע. השופט ושאר חבר המושבעים נעצו בו מבט זועם.
"כן. אתה תזכה להמחות מעל פני האדמה, אז לך ליהנות מהשבוע שנותר לך. תוכל לעשות בו מה שבא לך." אמר השופט לכבש, שרעד ופחד מאוד מכל מה שהתרחש באותה השעה.
הכבש יצא מבית המשפט היה נסער מאוד, ורצה להגיש ערעור על דברי השופט. אבל הגשת הערעור הייתה סיכון: הוא ומינו יכולים להיות מושמדים ברגע שהערעור ייסתיים לרעתם. אמנם רוב המושבעים בבית המשפט היו לטובתו, אך הראיות היו חדות ומובהקות מכדי שיצילו אותו.
הכבש חזר לביתו, פתח את המזוודה שלו והחל לחפש את מה שיציל אותו. הוא חיטט וחיטט, אך לא היו ראיות. הוא החל לחפש את הדבר היחיד שאולי יגרום לו לחיות: התועלת שלו. מעילי צמר וכפפות צמר, לא יספקו את השופט. הוא פשוט הלך לישון, כדי שלמחרת יהיה לו ראש צלול ולא מוטרד בפלאשבקים של המשפט. הוא לא הצליח להירדם; הוא החל לספור כבשים- דבר שעזר להרבה אנשים להירדם. הספירה המשעממת הזו גרמה לשינה.

הוא מצא את הגאולה שלו. הכבש בטוח שהשופט מתקשה להירדם בלילות, אך איך הוא בכל זאת עירני במשפט? הוא ישן. זה בטוח.
הכבש הלבן הלך לישון, כבר לא מודאג.
הוא התעורר למחרת מהשינה מחוסרת החלומות שלו, וארז את מזוודתו. הוא כתב את הנאום והראייה ויצא לבית המשפט. השופט וחבר המושבעים ניצבו שם כמו אתמול, כאילו לא זזו בכלל במשך הלילה.
"אדוני השופט! יש לי כ-מההההההההההה דברים שיכולים להעיד על חפותי! אני יודע על הסיכון, אבל אני מסכים להימחות מעל פני האדמה לפני הזמן, זאת אומההההה-רת אם אפסיד במהההההה-שפט!" אמר הכבש הלבן.
"ובכן, נשמע מה יש לך להגיד." אמר השופט בקול משועמם.

במיוחד כדי למתוח אתכם:

המשך יבוא……………………………