הישן ישן

הוא ישן לידי בנחת,אני שומעת את קול נשימותיו ורואה את חזהו עולה ויורד ומתרכזת בהן.
מחשבות עולות וצפות בי פתאום.
כל הדברים שרואים באדם ער נעלמים להם פתאום,פתאום הוא סתם גוף בלי אישיות,רגשות,פחדים,אהבות.
אדם ישן הוא בובה על חוטים שמישהו חתך את חוטיה,אין שולט בו מלבד גופו והוא עצמו,שקט.
אני מביטה ביופיו של הישן שבעירנותו לא נאה הוא.
האם השינה מייפה את האדם או שזוהי אשליית המוח,וברגעים כאלו אני מפקפקת במוחי שלי ,החשש עולה,האם יש יותר דברים שהמוח משלה אותי לגביהם מלבד המשלים אותו בידיעתי?
לפעמים אני שונאת לחשוב ואני פשוט רוצה לשקוע בדממה,לשבת ולבהות בתקרה שמעליי במקום להביט בזה שמצידי,הישן.
הכל כל כך דומם שאני מסוגלת לשמוע את פעימות ליבו האיטיות.
קרבה פיזית בינינו אבל זאת גם איננה משום שגופו נמצא לידי אך הוא לא במודע.
נפשו במקום אחר,הלכה היא לדרכה וחוששתני שלעולם לא אדע לאן היא נעלמה ונאלמה.
הוא ישן לידי בנחת,אני שומעת את קול נשימותיו ורואה את חזהו עולה ויורד ומתרכזת בהן.
מחשבות עולות וצפות בי פתאום אך אני,אני מתעלמת מהן.
כי אם אשב כל היום ואביט באותו אחד,
לבסוף ארגיש שליבי מאוחד,ודבר זה לא ארצה שיקרה משום שאז-על מה אתהה?