הילד השחור.

"אני מצטער." לחש הילד, שערו השחור נפל על עיניו השחורות, וידיו נחו מאחורי גבו. ראשו היה מורכן בבושה ובכניעה. "לך מפה!" צעק אחד הילדים האחרים. הם היו גדולים ממנו, גבוהים ורחבים ממנו, אך הכי קל היה לחשוב עליו בתור הרע. שערו של הילד גדול הגוף היה צהוב, כך גם עיניו ובגדיו. "אתה רשע! לך מפה!" צעק הילד הכחוש מאחוריו, שערו ועיניו נצבעו בכחול, ילדה אדומה הציצה מצדו השני של הילד הצהוב. "ל..לך… אמא שלי אמרה ש… שאסור לנו לשחק איתך… לך מכאן, אתה רע." מלמלה בפחד, והחזיקה מרית ששימשה אותם למשחקים בחול בהכנה, כאילו כדי להבהיר שהיא מוכנה בכל רגע להנחית מכה על ראשו אם ינסה לתקוף אותה. "אני לא אפגע בכם… אני מבטיח. רק תנו לי…" האו ניסה לגשת אליהם, והכל קרה כל כך מהר, הילדה האדומה צעקה בבהלה, והילד הכחול נרתע, והילד הצהוב, יחד עם הילדה הוורודה, הילד הירוק, והילד הסגול הרימו אבנים מן הקרקע. "תלך חזרה אל האבא שלך! אסור לך להיות כאן!" צעק הילד הצהוב, וזרק את האבן במאמץ, אחריו אזרו אומץ כל ילדי הקשת. הילד השחור צעק בבהלה והתכופף. אבל אבן אחת פגעה בלחיו, השאירה אחריה חתך מדמם וקטן. דמעות נבנו בעיניו של הילד השחור, "אני מצטער!" יבב. "תחזור בחזרה אל האבא שלך!" צעק הילד הכחול, וחצי התחבא מאחורי הילד הצהוב. "אני לא כמוהו!" הילד השחור נשמע נואש, כמעט מתחנן. "כן אתה כן! אתה בדיוק כמוהו! אמא שלי אמרה לי שגם אתה רשע!" צעק הילד הירוק בפחד. הילד השחור השפיל את עיניו, שהרים אותן זעם בער מאחוריהן. "זה לא נכון!!! אני אפילו לא פגשתי אותו!!! אני לא כמוהו ושלא תגידו את זה שוב!!!" צרח, פניו האדימו, הדמעות שלו כבר לא היו דמעות כל עצב והשפלה, אלא של זעם. הילדה האדומה יבבה בפחד, אפילו הילד הצהוב שקל לברוח, אך החליט להישאר במקומו עבור חבריו המסכנים. אם הם יפלו לידיו של הילד השחור, לפחות שיעשו את זה יחדיו. "או שאני!… אני!…" המילים נתקעו בפיו הקטן. "אני אכאיב לכם." אמר בשקט, כל הילדים הצבעוניים נשברו וברחו, צועקים בפחד ומשליכים דברים לעברו. מקל נוסף פגע במצחו, ופצע את העור החיוור. הדמעות כעת זלגו מעיניו השחורות והגדולות. הוא הלך בשקט אל חנכו ושומרו, האיש האפור.
הילד השחור הוא הבן של האיש השחור, האיש השחור הינו הרשע.
והילד השחור הוא לא אחר מאשר יורשו של התועבה,
של הכאוס.