הילדה

"אל תיכח אותו" לחשתי בשקט, שלא ישמע אותי. אני לא רוצה להיפגע עוד פעם ממנו, הוא עשה לי רק רע. והוא רק רצה לעזור לי, למה? למה הכל כל כך נורא? מה עשיתי לו, לא עשיתי כלום.
היא עזבה אותו, ואני נשארתי ועזרתי לו. אבל הוא תמיד כאס ותמיד יכאס, היא יודעת כל מה שהוא עשה לי אבל היא לא עשתה כלום עם זה.
הוא אמר שככה מחנכים ילדים, ושאני רק טיפשה ותמימה. בגלל זה היא הסכימה, כי היא לא יודעת כלום, כי היא כלום.
היא לא יפסיק לעשות לי רע, הוא עכשיו לוקח את האדם היחיד שהיה טוב לי. למה לו לעשות את זה, למה הוא כל כך כואס. הוא פעם אמר שזה האלכוהול, אבל אני לא האמנתי כי אסור לו. אבל אני יודעת שהוא כן שותה, ושהרוב זה בגלל זה. אבל הוא לא התחיל סתם ככה, הכל זה בגללה.
הזונה הזאת הלכה ואז הכל נהרס, למה היא עשתה את זה. תמיד הוא אמר שזה באשמתי, ושהוא אוהב אותה יותר. אז למה הוא לא הלך אחרייה, את זה אני לא מבינה. מה אני עשיתי, שהוא נשאר איתי. הוא צריך אותה, לא אותי. אני סתם ילדה חבוטה, אני שק האגרוף שלו.
אבל הוא עדיין אומר שהוא אוהב אותי, ושהוא צריך אותי. ואני מחזיקה אותו, אך אני לא רואה את זה.
הוא נכנס לחדר ואני ממלמלת "למה" איך שהוא הוא שמע אותי. "מה?!" הוא שואל בכאב. אני מרימה את הראש ואומרת "למה אתה פה איתי?" דמעות נוצצות בעייני, אך אני לא בוכה.
"כי את כל מה שיש לי, ואני צריך אותך. פה איתי." הוא מסתובב, מתכוון ללכת, אך אני קמה במהירות. וצועקת "אבל היא חשובה לך יותר! אז למה אותי!" צמעות זורמות מעייני.
הוא מסתובב ומתקרב אליי, מחבק אותי "כי את הילדה הקטנה שלי, ואני לא הביא לה לעשות לך כלום. את שלי, והיא לא תוכל לקחת אותך מידיי. כי אני צריך, ילדה שלי" הוא בוכה, וגם אני בוכה. הוא היחיד שאכפות לי ממנו.