הילדה הצבעונית
לבד, בצד. מביט בילדים המשחקים להנאתם בכדור. איני יכול להשתתף, משום שאני אחר, אני עצוב ובודד, אני אדיש וקודר – שונה. אני לא חברותי במיוחד, אך הייתי רוצה שישתפו אותי במשחק אחד, משחק אחד קטן שיכול לשנות אותי.
כיצד הם יכולים לקוות שאהפוך להיות שמח ומאושר, כאשר הם משאירים אותי בפינה, לבד?
אני משפיל את מבטי לרצפה, גוש חונק את גרוני, אני לא רוצה להרים את מבטי שוב, לראות אותם נהנים שמחים וכל כך מאושרים. ורק אני, בודד בצד, בלי אף אחד לידי.
אני שומע צחוק עליז, יותר מדי קרוב כדי שזה יהיה אחד הילדים המשחקים. בהתחלה איני מרים את מבטי, אך עוד צחקוק מהדהד באוזניי, קודח במוחי בעליזות יתר.
לאט, לאט אני מרים את מבטי, מנסה לא להביט בילדים. אני מביט סביב, אין שם אף אחד. אולי אחד הילדים בא לכאן וניסה לעצבן אותי משום שאני שונה, ואז ברח, זה לא ממש אפשרי, כי לא שמעתי שום קולות ריצה, ונשמע כאילו הקול מהדהד באוזניי. לא שללתי את האפשרות הזו.
לפעמים התחננתי בפניהם שישתפו אותי, אך הם לא הסכימו. פעם אחת התגנבתי למשחק, אך כולם העיפו אותי, צעקו עליי, והעיפו אותי כמו שמעיפים סנדל קרוע.
הצחקוק חזר, עליז יותר מתמיד. הבטתי במהירות סביבי, משהו תפס את תשומת לבי. שם, ליד הורדים האדומים, נחה לה מטרייה צבעונית שנמלאה בכל צבעי הקשת האפשריים.
הבטתי בשמיים התכולים חסרי העננים, השמש זרחה במרומים. אין סיכוי שירד היום גשם, חשבתי לעצמי בבלבול וקמתי מהספסל שעליו ישבתי. לא העפתי מבט אל הילדים, התחלתי ללכת לכיוון המטרייה הצבעונית. לא ראיתי אותה מקודם.
כאשר הייתי במרחק של מטר אחד מהמטרייה, קפצה מתוך השיח ילדה בעלת חיוך שובב, כל בגדיה היו צבעוניים, היא לבשה חולצה לבנה בעלת שרוולים צבעוניים כמו המטרייה, מכנסיים בצבעי הקשת, ואפילו שיערה היה צבעוני.
השמחה ששידרה, גרמה לי לחייך מעט.
היא הביטה בי בעיניים גדולות וחיוכה לאט לאט התרחב.
"שלום." לחשתי ושברתי את הקרח, היא המשיכה להביט בי, ידיה זזות מצד לצד.
"שלום," חזרתי על דבריי.
"שלום לך," החזירה. קולה היה מלא עליזות ונראה כאילו עוד שנייה עומדת להתפוצץ מהתרגשות ושמחה. כיצד היא יכולה להיות כל כך מאושרת?
הבטתי שוב אל המטרייה שתאמה בדיוק לבגדיה, וקולה תאם לצחוק ששמעתי מקודם. האם זאת היא?
לאחר כמה שניות, שאלתי בסקרנות:"מה שמך?"
היא הורידה את מבטה לרצפה, ורגלה חפרה באדמה.
רציתי לשאול אותה שוב, כי לא ענתה, אך בדיוק כשפתחתי את פי, היא דיברה.
"שמי הוא קשת." קשת. מתאים לה, חשבתי לעצמי.
היא הרימה את מבטה,"האם המטרייה הזו שלך, במקרה?" שאלתי אותה, והצבעתי לעבר המטרייה שנחה בין הורדים.
היא העיפה מבט אל עבר המטרייה,"כן. איבדתי אותה." מלמלה.
אחריי כמה שניות של שקט היא התנפלה עליי בחיבוק ולחשה לי,"תודה."
קצת נבהלתי, אבל ההרגשה הייתה נעימה. מעולם לא חיבקו אותי כך.
היא ירדה ממני ולקחה את המטרייה בידה, נראה כאילו המטרייה החלה לזהור, אך חשבתי שאני הוזה.
היא הושיטה לעברי יד קטנה, הבטתי בידה בבלבול.
"תתפוס את היד שלי," אמרה לי.
לא הבנתי למה, אבל בטחתי בה.
תפסתי בידה. העולם נראה אחרת, העפתי מבט אל עבר הילדים, וראיתי שהם באים אליי בחיוכים, ובשאלות כמו:"רוצה לבוא לשחק?"
החזרתי את מבטי אל הילדה, אך היא נעלמה. תחושת ידה החמימה נשארה בכף ידי.
לאחר כמה שניות הבנתי,
זאת היא, הילדה הצבעונית.
תגובות (42)
זה קסום *-*
יאי קיסומי קסום *-*
מאאווד ;)
תמיד אמרו לי שאני מוזרה מפני שאני אוהבת את התכונה הבולטת שלי-האדישות, וגם מפני שאני אוהבת את הבדידות.
אני לא מבינה מה רע בזה? עדיף להיות לבד מאשר להשתעמם עם חבורה של צבועים וצבועות.
אהבתי את הסיפור, הוא מאוד יפה ^_^
הכתיבה שלך מעולה ;-)
יצא לך מושלם!
זה היה ממש יפה!
נהנתי לקרוא את הסיפור הזה :)
אני עכשיו מדרגת לך ל5
♥ שירה
וואו ממש יפה! אהבתי :)
תודה רבה לכם!
אני חושבת אם כדאי לי לשלוח אותו לבחירת עורכים.
מה דעתכם?
כן תשלחי לבחירת עורכים!
והסיפור שלך הוא קשור לתמונת פרופיל נכון?
תשלחי!!!!!!!!!!!
אני אומרת, לשלוח.
ואם הוא לא יתקבל, תדעי שלפחות ניסית.
יאללה, בהצלחה, מחזיקה לך אצבעות ;)
תודה רבה, אני אשלח (:
שלחתי.
תחזיקו לי אצבעות (:
מחזיקה!!!!!!!!!
זה פשוט מדהים. בהרבה יצירות שאני קורא יש הרבה איזכורים לאפרוריות של העולם, אבל בקטע זה את מצליחה להתעלות מעל לאותו שימוש חוזר ונשנה במוטיב האפרורי באמצעות הוספת צבע. (Literally)
יש משהו מקסים בסיפור הזה שאני לא מצליח להבין. למרות זאת, התאהבתי בסגנון הכתיבה. אני ממליץ על זה מאוד לבחירת העורכים: אני בטוח וסמוך כי זה ייבחר בקלות.
-אורי
גרמת לי לחייך.
תודה (:
זה כזה חמוד /^-^\
זה ממש כאילו סיפרת את הסיפור של התמונת פרופיל שלך
יפה ששמת לב XD
ומאחורי כל תמונה יש סיפור, לא כך?
נכון :>
אני לא בטוחה שהם קיבלו את הסיפור הזה לבחירת עורכים :'(
מזל טובבבבבבב
מגיע לך!!!
ממש שמחה בשבילך! ^^
יאי הם כן קיבלווו (:
תודה ריקי!!
למה הם הורידו?
תיקנת משהו בסיפור? (כאילו, עשית עריכה מחדש? תיקון שגיאות וכאלה…) כי אם כן אז יכול להיות שבגלל זה, (גם לי זה קרה פעם, פשוט לא היה לי כוח לדווח) תגידי להם שירד לך הכוכב…
כן! וביקשתי לפני כמה שניות שיתקנו לי
כן! וביקשתי לפני כמה שניות שיתקנו לי
טוב, נחמד. אם כי אני מסכים עם she wolf בעניין הצביעות. לעניין: הכתיבה לא רעה, אבל יש לך נטייה כבדה להתמש באותו הביטוי פעמיים שזה די נורא לכותב הטוב. הנשק הטוב ביותר של הסופר הוא מילותיו, וככל שאוצר המילים שלו גדול יותר כן ייטב. העלילה נחמדה (וגם קל לי יחסית להזדהות איתה בגלל גופי החלש) אבל האמת שיכול היה להיות מעניין יותר אם הילדה הצבעונית בכלל לא הייתה מופיעה בהתחלה, ורק כעבור שנים כשהילד הוא כבר אדם מבוגר וקודר, שלמד להסתכל בגועל על החיים והחברה מהצד (כמוני, אם כי אני עדיין די צעיר) אז מופיעה הילדה הצבעונית וגורמת לו להסתכל על החיים במבט מעט אופטימי יותר. בכל זאת, הסיפור ממש טוב.
בכבוד רב, אינטלקטואל חביב.
תודה רבה. אני אקח את הערות לתשומת לבי.
יפהפייה! ממש אהבתי את הסיפור, יש לקח ועוד המון דברים טובים!
אני לא יודעת איך כתבת את זה, לי אישית יש מחסום כתיבה.
תודה רבה! לי כרגע אין..
הם בסופו של דבר הוסיפו את הקטע הנפלא הזה לבחירת עורכים ;)
אני חושבת שהם סבלו מחפירה ארוכה. אני גם שלחתי את הקטע הזה לבחירת העורכים, המלצתי עליו.. הוא מדהים.. מזל-טוב ;)
המלצת עליו? באמת? תודה רבה! אני שמחה שהם גם קיבלו את שלך <:
זה מדהים *_*
תודה *_*
ואי.. מדהים.. כתיבה מצוינת ..סיפור מאוד מיוחד.. הרגשתי תוך כדי קריאה שהוא כאילו נכתב עלי. שמי הוא כשם הגיבורה בסיפור (אותו שם) הלוואי והייתי יותר כמוה.. שמחה ועליזה וצבעונית.. קטע מקסים.. פשוט כיף לקרוא. את כותבת נפלא! המשיכי כך!
קשת
שמחה שאהבת! ומקווה שתהיי מעט יותר כמו הילדה בסיפור, כפי שכתבת.
זה הסיפור הכי יפה שקראתי :)
אהבתי מאוד ❤️❤️❤️
זה מדהים :)
ממזל-טוב!!! ^^
שמחה שאהבתן!
וואו!
אהבתי את הכתיבה, והרעיון נפלא ממש!
הרבה זמן לא קראתי דברים איכותיים.
בהתחלה, היו חסרים קצת סימני פיסוק.
אבל חוץ מזה, אהבתי מאוד!
לילה טוב,
קלואי.
וואו . זה ממש מרגש ומעביר הרבה מסר . תמשיכי לכתוב ככה כי הכתיבה שלך מדהימה ומיוחדת :)
מרגששששששששששש! את צריכה להיות סופרת! כולם יהבו וירצו לקרוא את הסיפורים!
הלוואי שגם אני… :(
תודה רבה לכולכם!
ועדן, למה הלוואי?
מדהים !