הייתי תמימה ומאוהבת

היה משהו כועס בצורה בה הוא הביט בי, משהו בעיניו הקטנות החזיריות שצעק תברחי.
אני כמובן לא ברחתי, אני אולי פחדתי ממנו פחד מוות, אך מעולם לא ברחתי מפיו, ואם אני אברח ממנו יום אחד, אני אהיה ארורה.
לנשים יש מעט מאוד תפקידים, עליהן להיות נאמנות לבעלן, לעולם לא לעזוב אותם אלא אם כן זהו רצונו של הבעל, עליהן להיות ציתניות וטובות, ואם כי אני לא יכולה להתגאות בשני המעשים האחרונים, אני בהחלט נאמנה לבעלי, כמו כלב עלוב ומלא פשפשים שלעולם לא יכול לקבל מספיק מכות.
אני רוצה להגיד לכם שאני אצא מהנישואים האלו בגב זקוף, עם חיוך נצחון על השפתיים אך אני חוששת שאני אסיים עמוק באדמה הרבה לפני שהוא יספיק למות, הרבה לפנ ישאני אספיק להשתחרר ואני חוששת שאיש אפילו לא יתהה לאן נעלמתי, הוא פשוט יגיד שברחתי עם איזה ברמן או חסר בית או משהו נורא בסגנון, וכולם יאמינו לו, בגלל שברור לכולם שאני לא האישה המושלמת.
כולם במקום הזה חושבים שהם מכירים אותי, שאני איזו כלבה כפוית טובה שלא מוכנה לעשות דבר מלבד לשבת על התחת הרזה שלה ולא לעשות כלום כל היום, אך הם לא מכירים אותי בכלל, עם רובם אפילו לא דיברתי בחיים, איש מהם לא רוצה שום קשר אליי ואני מבינה לליבם, הם קראו לי בשמות וריכלו עליי מאחורי גבי, אך אולי זאת אשמתי, שלא דיברתי כאשר יכולתי, שלא חשבתי שיהיה לי את כל הזמן בעולם לפתח קשרי חברות עם האנשים הללו, לא ידעתי אז שכל מה שמעניין את האנשים הללו זה רושם ראשוני, והרושם ראשוני לא היה הכי טוב כפי שאפשר לומר.
ידעתי שהייתי צריכה להגיש תלונה בפעם הראשונה שהוא הכה אותי, אך אם לומר את האמת, זה לא היה עוזר, כל השוטרים האלו נמצאים בכיס הגדול והמרופד היטב שלו, חוץ מזה, איכשהו, הוא הצליח לשכנע אותי שזו אשמתי, שאם לא הייתי מתגרה בו, הוא לא היה צריך להרביץ לי.
הייתי תמימה אז, מאוהבת עד מעל הראש, לא רציתי לעשות דבר שיפגע בו, אפילו לא כאשר הוא פגע בי, אפילו לא כאשר פחדתי על חיי, אך האהבה ההיא עברה מהר מאוד, הקנאות שלו הייתה מוחלטת מכדי שהאהבה שלי תוכל להמשיך להתקיים.
אני אהבתי אותו, אך הוא רק רצה להתרברב באישה יפה ונאמנה.
הוא רוצה לקבור אותי עמוק באדמה, עכשיו משהוא הבין כי אני איני מי שהוא רוצה שאהיה.
הוא רוצה אותי עמוק באדמה, ואני פוחדת שבקרוב אמצא את עצמי בדיוק שם.