היו מוסריים, חיבשו כובעי פלסטיק קטנים על פיניכם. (לאף אחד לא מגיע למות).

כן. דילמה…

לא הבנתי למה כוונתך. תוכל להסביר?

תחשוב על החיים לא כעל תקופת מעצר שלפני הוצאה להורג, אלא כעל מאכל טעים – הוא נחמד ונפלא, אבל אי אפשר לאכול אותו ולהשאיר אותו שלם.

זו אנלוגיה לא טובה, כי אחרי שאתה אוכל מאכל, נשאר לך טעם טוב בפה, תחושת סיפוק, זיכרון טוב וכמובן תועלת פיזית, ככה שאחרי הכול, האכילה לא הייתה בזבוז של המאכל. אבל אחרי שאתה מת לא נשאר כלום, וזה כאילו כלום לא היה קיים מעולם.

חייך יכולים להועיל לאנשים אחרים שעוד חיים (ירושה, לדוגמה), סיפוק זה כבר תלוי באדם האוכל – יש אנשים שיהיו שבעים ממאכל טוב ויש שרק יתלוננו על שנגמר.

נדמה לי שהבהרתי את דעתי על התועלת האולטימטיבית שבלהוריש את פירות עמלך לאחרים בשורה: "וככה הגלגל מסתובב… בסוף כולם מתים."
לא משנה כמה תוריש דברים לאחרים, בסוף גם ההנאה שלהם תרד לטימיון. נמצא שהכול יורד לטימיון.

כך או כך, נשאר לעליזים והאופטימיים מבינינו סיפוק אחרי החיים (בזמן הגסיסה, הכוונה).

ואחרי הגסיסה?

אחריה אין כלום, כמו שאין כלום לפניה החיים.

ולכן הקיום לא שווה כלום, הוא פשוט מסתכם בשום דבר. ובגלל זה הדבר המוסרי לעשות הוא להשתמש בכובעוני פלסטיק קטנים…

מתחילים בשום דבר ומסתיימים בשום דבר. תחשוב על זה כעל הפוגה מהשום דבר.

אז אם שום דבר היה לרגע משהו ואז חזר להיות שום דבר, זה אומר שהוא קיים? (ומה בדבר עץ שנפל באמצע היער ואף אחד לא שצע אותו?…)

או שאפשר לנקוט בפתרון הפשוט שהצגתי בקטע הנ"ל: לחבוש כובעוני פלסטיק קטנים על הפינים. אין בכך שום טרחה וזו למעשה תרופה קלה ביותר להשגה למוות.

אבל אתה בכל מקרה קיים, כך שלך ספציפית זה לא יעזור.
ואני חושבת שעדיף להסתמך על משהו שתלוי בך מאשר להסתמך על אנשים אחרים.

נכון. לי רק נשאר לירוא מהנורא מכול ולדאוג לדורות הבאים (בתקווה שלא יבואו).

או שאתה יכול לנסות לעשות משהו חוץ מלפחד ולדאוג (הרי הם בכל מקרה לא עוזרים בכלום).

אני מאמין שאני כן יכול לחולל שינוי ולכן מחובתי המוסרית לדאוג לעתיד. לגבי הפחד, זה פשוט טמוע בכול יצור חי, פחות או יותר.

אני מנסה לחולל שינוי, בכתיבת הקטע הזה למשל, ויש פתרונות נוספים אם כובעון הפלסטיק לא עשה את העבודה.

אם נעודד התאבדות המונית בכל העולם וכולם יתאבדו זה יכול לפתור את הבעיה!

כן אבל הפתרון הזה לא ממש נעים.

כן, ניכחד, ואיתנו יכחד גם המוות האנושי. השאלה היא האם הגזע שלנו באמת שווה את כול המוות שהוא גורם.

לא נראה לי ששווה להכחיד אותנו לגמרי, למרות הערסים והפרחות, המין האנושי יכול להיות שווה משהו אם נכחיד אנשים טיפשים ונטפח גנים טובים.

רייצ'ל, אנא ממך, אל תכחידי אף אחד.

אתה יכול להסביר לי מה ההיגיון בגישה הזאת של לנצל את הזמן שנותר לך? כי שמעתי אותה בעבר עשרות פעמים אך היא מעולם לא הוסברה לי בצורה שהתקבלה על דעתי (ושלא תחשוב שלא ניסו להסביר לי אותה).
העניין הוא שהגישה הזאת אינה שכלתנית במיוחד, אין בה הרבה היגיון והיא לא נובעת מן ההיגיון. הגישה הזאת נובעת מהרגש, מהרצון הלא רציונאלי שלך לקבל הנאה מהחיים ומהדחף שלך להגיע לסיפוק. אתה לא יכול לקרוא לדבר כזה פילוסופיית חיים, כי פילוסופיה היא לוגית, וזו סתם רדיפה בלתי מוסברת אחרי סיפוק דחפים בלתי הגיוניים.
לי לעומת זאת, יש פילוסופיית חיים שהיא גם הגיונית וגם מאפשרת לי לנצל את החיים עד תום. אני מאמין שבחיים חסרי משמעות, אתה יכול לעשות ככול העולה על רוחך (מלבד פגיעה באחר, מתוך הזדהות איתו ועם מצבו, על אף שאין לאחר שום חשיבות), ולכן אני עושה עם החיים שלי מה שבא לי וניהנה לא פחות מאדם בעל גישה כמו שלך לחיים. אני מאמין שלגזע שלנו יש תקווה מסויימת. אולי כפרטים, כול אחד מאתנו נידון לאבדון, אך כגזע, אולי עוד נגיע למשהו משמעותי, כך שיש לשמר את הגזע שלנו, לתרום לו ובשום אופן לא להכחיד אותו. עם זאת, לא להביא לעולם בני אדם סתם לשם הבאתם לכלל קיום, אלא רק בכמות האופטימלית לשימור הגזע. אז אנשים מסוימים יאלצו להיענש במוות שבא עם ההתגשמות כדי לשמור על קיומו של הגזע שלנו, שאולי עוד יתגלה כבעל חשיבות, אך אין טעם בלהביא אנשים לעולם סתם (ועכשיו גם ככה יש יותר מדי אנשים בעולם הזה, ככה שבכול מקרה יועיל לכולם אם אנשים יחבשו כובעי פלסטיק קטנים על הפינים שלהם).

אולי עכשיו, מתוך אינסטינקט הישרדות, אני מעדיף להישאר בחיים, אבל אם נסתכל על הדברים במבט כללי יותר, לא מובן למה שנעדיף חוסר קיום, התגשמות ואז היעלמות וחזרה לחוסר קיום, על פני סתם חוסר קיום, הרי התוצאה דומה בשניהם, רק שבראשון יש תהליך מסובך יותר, שלא מניב שום תוצאות ונראה מיותר וחסר תכלית.

אבל הקיום עצמו הוא מיותר, לגמרי חסר תכלית, ומפחיד אנשים. עשיית מעשים מיותרים ומפחידים (או פוגעניים בכול דרך) היא אכזריות.
זה כמו שתשאל, אם אני הורג תרנגולות לשם מאכל והיא בכול מקרה מתה, למה שלא אתעלל בה קצת לפני זה? הרי במילא אחרי שהיא תמות "זה לא יהיה אכפת לה". התשובה היא שזה אכזרי, וכך גם רצח אנשים בעצם הבאתם לכדי קיום.

חחחחח אנדריאנה, את מאד מוכשרת ואהבתי במיוחד "ההקיום לגמרי שווה את המוות".

לא רק שאני אומר שאלה שנולדו בטעות הם חסרי משמעות (כן, גם אלה שהשיגו הרבה), אלא שכולם, גם אם נולדו בכוונה תחילה, חסרי משמעות בפני עצמם. הדבר היחיד שהוא בעל משמעות הינו הגזע האנושי בכללותו, וגם זה לא בטוח. אדם שתורם לגזע עושה פעולה ברת משמעות, אך הוא עצמו נשאר חסר משמעות, היות והוא לא קיים בסופו של דבר, רק תוצאות פעולותיו, ואין זה משנה לעניין זה כמה חזק התכוונו הוריו להביא לקיומו או כמה משמעותיות היו פעולותיו.

עוד פעם מסקנה רגשנית ולא פילוסופית. אתה לא מציע שום הסבר הגיוני מדוע קיום זמני עדיף על חוסר קיום. גם אני מרגיש כמוך במידה מסוימת (ואני מדגיש, "מרגיש"), אבל רגש אינו מה שאני מחפש. אני מחפש תשובות. דברים עבור השכל.

זה לגיטימי שאתה מרגיש ככה. כמו שאמרת, אתה רק בן אדם. אבל מה שאתה אומר הוא בעצם שמבחינה הגיונית טהורה, אין שום סיבה לחשוב שלקיום שלנו יש איזו משמעות, רק שאתה עדיין חש איזשהו צורך לחיות בהרגשה שקיומך משמעותי, אז אתה פונה לשכנוע עצמי באמצעות הרגש.
הגישה שלי היא יותר הגיונית, אני יודע שלחיים שלי אין שום משמעות, אני לא מנסה לתת להם איזושהי משמעות שאינה באמת שם באמצעות הרגש או באמצעות פילוסופיה מסולפת או חלקית. אני פשוט ניהנה מהם כי פאק איט, הרי מה זה משנה?! אני יכול לעשות בחיים האלה מה שבא לי ולא יהיו שום השלכות.

זה ההבדל, אתה מאמין, אני חושב.

וכמובן שיש לך הזכות להאמין במה שאתה רוצה, אבל כשאני שואל אותך "למה הקיום משמעותי?", "כי ככה אני מאמין." לא מתקבל כתשובה, לפחות לא בעייני.

מה שאתה מתאר הוא אמונה ולא מחשבה אובייקטיבית, לא משנה באיזו מילה השתמשת ;)

חחח ובגלל זה בדיוק הצעתי כפתרון לחבוש כובעוני פלסטיק קטנים על הפינים. זה מוציא מהמשוואה את עניין האמונה, כמו גם את הסובייקטיביות, האובייקטיביות, צווי ה-8 וכול השאר…

אני לא חושב שהבנה קשורה איכשהו לעניין. זה הכול רגש. אבל כמו שאמרת, נסכים שלא להסכים.

בסופו של יום כן יש משמעות לחיים שלך אגב. פשוט אולי אם כבר אתה מתכוון שלמוות אין.
אגב אומרים שבעוד מלא זמן השמש תרצח את כולנו אבל לך תדע. אם לא אז זה כמו גרף שמתקדם מתקדם מתקדם וכל פעם כשאתה עושה משהו טוב אז מישהו אחר מעביר את הטוב הזה הלאה.
אוקיי זו הייתה סתם הצעה אפשרית אבל הנקודה שלי היא שכל עוד אתה חי, אכפת לך מאוד אם רע לך או טוב לך. כשאתה מת, זה 'כביכול' לא משנה. אבל כשאתה חי זה כן. לכן כל עוד אתה חי צריכה להיות משמעות לחיים שלך. והמשמעות היא שאתה בחיים. ואתה זה הרי הכול.
נכון, באותה מידה יכולנו לא להיוולד. ונולדנו. רנדומלי? אולי. אבל אין דרך לדעת אז לא נתעסק בסבתא עם הגלגלים שלנו. לכן אם אף פעם לא תזכה לדעת שאתה מת, אז הזמן שלך פה הוא סוג של נצח. כל שנייה יכולה להתחלק לאלפי תתי שניות קטנים עד אין סוף ממש (אה נראה לי הסבירו את זה אפילו באשמת הכוכבים- לא שאני מעריצה גדולה). כלומר לך יש סוג של נצח, ויש נצחים גדולים יותר מאחרים. אבל זה הנצח שאתה תחייה.
נכון שחוסר הידיעה זה דבר שקשה אתו אז אתה כבר מעדיף להחליט שאין שום טעם. אבל זה לא הדבר הכי נכון לעשות כי באותה מידה אולי יש. אז פשוט תעשה מה שמשמעותי לך בחיים שזה הנצח הקטן שלך, תביא ילדים ומתנות לעולם. בדיוק כמו מה שההורים שלך עשו. ולשאר אל תדאג, אין לך סיבה לדאוג. אני מתחילה לחשוב שאם מישהו היה אומר מה אין או יש אחרי המוות היו לנו יותר סיבות לדאוג בגללן. בלי שכל בלי דאגות ומוות משאיר אותנו מחסרי ידע לגביו.

קשה לי לסדר את תוכן התגובות שלך לרצף מאורגן של טיעונים שאני יכול להשיב להשיב עלים, ובפרט שעל רוב הטיעונים הנובעים מדברייך כבר השבתי לאנשים אחרים בדיונים שהתקיימו כאן. ועדיין, הטיעונים שלך, על אף שאינם מאורגנים או מנוסחים בצורה הכי מסודרת, הם מההגיוניים יותר ששמעתי בנושא ואני לא חולק עלייך לגמרי. בכול זאת, דעותינו שונות בכמה נקודות קריטיות. אם את רוצה הייתי מעדיף לדבר איתך על זה בפרטי, כי זה דיון ארוך ומורכב (הלוואי והיינו יכולים להיפגש פנים אל פנים, רק לצורך הדיון הזה), אם לא, אז לא. שיהיה. אני לא ממש חש צורך להסביר לך את דעתי, היות שגם דעתך שלך די מסתברת לי ואני לא מרגיש צורך לשנות אותה או להציג בפניך דיעה הגיונית יותר.

אחרי שאמרת הלכתי להציץ בכל שאר התגובות והאמת לא שמתי לב למשהו שסותר את הרעיון שלי, אבל אולי פשוט לא שמתי לב.
וכן אתה צודק, זה באמת לא היה דבר נוח להגיב עליו, לא בכתב לפחות. בושה למשתמשת רשמית באתר הזה.
בכל אופן אני אשמח לקיים אתך דיון בנושא הזה בפרטי ואפילו פנים מול פנים. דיונים ארוכים ומורכבים מושכים אותי. מעניינות אותי ה'נקודות הקריטיות' שהזכרת קודם. אני חייבת להודות שצידדתי בצד שלך בכל התגובות שראיתי פה.

לא אמרתי שיש בתגובות שלי משהו שיש בו לסתור את הרעיונות שלך, לא בהכרח, רק להציג את דעתי בעניינם.

ממ צריך לעשות את זה מסודר יותר >< מחכה ליונה שלי

אני מאמין שנתת קישור למערכון הלא נכון. נראה לי שהתכוונת לזה:
The Meaning of Life (4/11) Movie CLIP – Protestan…: http://youtu.be/PDBjsFAyiwA

עכשיו די להסיח את דעתי מהדברים החשובים בהם אני עוסק!

אני לא עושה. זו תחרות שעורכי האתר מקיימים, אני רק השופט. אז את מעוניינת להיות חברה בוועדה?

העניין הוא שכשלא היינו קיימים, לא רצינו שום הפוגה מחוסר קיום. האנלוגיה שלך עם האסיר לא שלמה כי חופשות מהכלא זה דבר שאסיר בוחר בו מרצונו החופשי, אבל "הפוגה מחוסר קיום" היא לא דבר שרצינו בו או בחרנו אותו. זה נכפה עלינו כשנוצרנו וגם נכפה עלינו על ידי הטבע לרצות אותו ולאבד אותו על אף רצוננו.
חופשות הן דבר שהאסיר יכול לבחור תוך הבנה שיאבד והערכה כלפי ההנאה שלו מהן והזיכרון שהן ישארו. אבל הקיום הוא דבר שנכפה עלי שלא מרצוני, אותי אני לא מסכים לאבד כי אני מאמין שלא יוותר לי שמץ של הנאה או זכרון ממנו ואין לי שום הערכה אליו (כמובן שבאופן לא הגיוני, אני עדיין רוצה אותו. רק כי זה הטבע שלי, שכאמור נכפה עלי).

את יודעת מה אני שונא בתגובות של אנשים כמוך? את כול כך בטוחה בדעתך ואף מעזה לקרוא לסיפור שלי פסיכי ומעוות על סמך לא יותר מהאמונות הפרטיות שלך, אבל את טועה.
את כול כך טועה, עד שנתנו לטעות שלך שם:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%98%D7%99%D7%95_%D7%90%D7%93_%D7%94%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%A8%D7%95%D7%9D

את משתמשת בטיעונים כול כך נפוצים וכול כך חרושים,עד שהמלומדים מלפני 60 שנה כבר נתנו להם שמות והגדירו אותם, ואת עושה את זה בלי לחשוב אפילו על כמה שהטיעונים שלך מטופשים. את חושבת שהדברים שאת אומרת הם כאלה שלא שמעתי?! את ועוד מיליוני אנשים כמוך חזרו פחות או יותר על אותם הטיעונים, והמלומדים ניתחו אותם, הגדירו מדוע הם שגויים ואף נתנו להם שמות כבר לפני שנים, אבל אנשים עדיין ממשיכים להשתמש בהם, תקועים באותה המחשבה התבניתית, כדי להצדיק את אמונותיהם ואת השקפת עולמם הנובעת מהרגש, מבלי להקדיש לכול העניין טיפת מחשבה הגיונית.

הייתי עובר עכשיו על כול התגובה שלך ומפריך את טיעונייך בזה אחר זה, עד שהיית מצטערת על שקראת לסיפור שלי מעוות ומתחילה לחשוב קצת על העולם ולנתח אותו בצורה הגיונית, במקום לבוא אליו מנקודת מוצא של רגש ואמונה ולהניח שהיא מוצדקת וכול השאר מעוות, אבל אני לא אעשה את זה, כי נמאס לי להוכיח לאנשים כמוך להם הם טועים. תלמדי לבד! רוב הטעויות והכשלים הלוגיים בהם השתמשת, אפשר למצוא עליהם המון מידע. אני מציע לך לקחת רגע ולנתח בעצמך את הטיעונים שלך ולנסות לזהות את כול הכשלים בהם. משתעשי זאת, קראי קצת פילוסופיה וגבשי דיעה מבוססת על העולם. אחר כך נדבר.

יכול להיות שהגזמתי עם ה'פסיכי' וה'מעוות', אבל אם יש דבר אחד שאני שונאת זה אנשים שחושבים שאם הם אינטלקטואלים וחכמים הם תמיד צודקים. יכול להיות שאני לא הגיונית ופילוסופית כמוך אבל זה לא נותן לך את הזכות לזלזל בי או בדעות שלי.
אתה מנסה לכפות את דעתך על כולם בכך שאתה מציג אותם כטיפשים ואת עצמך כאחד שיודע הכל ובטוח בצדקתו.
יכול להיות שכבר שמעת טיעונים כמו שלי. השאלה אם הקשבת להם.
אתה לא חייב להסכים עם מה שאני אומרת אבל עם אתה רוצה שיכבדו את דעתך ויקשיבו לך, אני מציעה לך לנסות לעשות אותו הדבר.

אני מצטער אם יצא שזלזלתי בדעתך. פשוט קצת התעצבנתי שקראת לסיפור שלי פסיכי ומעוות. וכן, הקשבתי לדיעה שלך ולדיעות הדומות בבסיסן עשרות פעמים ועוד לפני שהקשבתי להן, חשבתי עליהן בעצמי, כמו רוב האנשים, אבל אחרי שקראתי את דבריהם של גדולים וחכמים ממני וניתחתי את דעתי שלי בצורה ביקורתית, שללתי אותה מכול וכול.
זו כמובן זכותך להאמין בדיעה שלך, זה דבר טבעי ואנושי לגמרי, אבל אני ממליץ לך ללמוד קצת פילוסופיה (רטוריקה, אונטולוגיה וכאלו) ולבחון את הדעות של עצמך בעין ביקרותית ועם ראש פתוח, ואני כמעט משוכנע שאם תעשי זאת תגיעי לתובנות חדשות ומעניינות על החיים. אך זו כמובן רק המלצה שלי ואת לא חייבת לעשות את זה. זו זכותך להחזיק בדיעותיך ואני תמיד אכבד אותך בתור בנאדם, גם אם את הדיעות שלך אני לא מקבל :)
אני תמיד כאן כדי לדון בדיעות שלך ושלי על החיים (אלא אם הדיון הופך לחסר טעם כמו במקרים בהם כול אחד רק מתעקש על הדיעות שלו ולא מתקדמים עם זה לשום מקום או שהדיון לא ממש תרבותי ואז אני מעדיף שלא להמשיך את הדיון). לסיום, כמו שאמרתי, מצטער אם פגעתי בך (סורי סורי סורי סורי). מקווה שתסלחי לי.

צריך קצת יותר מז כדי לפגוע בי;-)
סליחה על התגובה שלי. לפעמים אני קצת חסרת טקט ואומרת מילים לא מתאימות.
בכולאופן, אם לקרוא פילוסופיה ישכנע אתי שאתה צודק, אני אתרחק ממנה בכל מחיר.
אני מעדיפה להמשיך לחיות בתמימות ונאיביות אם זה מה שיגרום לי היות שמחה.
אבל תהנה עם ויכוחים פילוסופים עמוקים שכנראה אני לא אהיה חלק מהם:-)

את צודקת במובן מסוים, כי בסופו של דבר את ניהנת בחיים ולמה שיעניין אותך החיפוש אחר האמת?! (שמן הסתם לא באמת קיימת בלאו הכי והיא רק המצאה אנושית). אבל מצד שני, אם תלמדי פילוסופיה, לא בהכרח תגיעי למסקנה שאני צודק, רק תלמדי צדק מהו, ותמיד תוכלי להישאר אופטימית. זה תלוי באישיות שלך ובמצב שאת נתונה בו.
הרווח שלך מלימוד פילוסופיה (תחומים מסוימים של הפילוסופיה) הוא שאם תגיעי להבנה מבוססת של מושג הצדק, תוכלי לבסס את התנהגותך על הבנתך זו, (זה נקרא 'להתנהג בצורה מוסרית' וזה די כדאי, אני חושב.) במקום שתבססי את התנהגותך על אמונותיך, שאינן בהכרח נכונות או בעלות אחיזה במציאות (שלא תביני לא נכון – גם לי יש אמונות חסרות שחר, זה רק טבעי ואנושי שיהיו לי כאלה, וגם אני מוצא בהן נחמה, אך אני משתדל שלא להתנהג על פיהן במצבים בהם התנהגות זו תעמוד בסתירה לאתיקה או במצבים בהם התנהגות זו נראית לי מנוגדת להיגיון.)
בכול מקרה, אני לא הולך לנסות לשכנע אותך, (אפילו שבמחשבה לאחור, נדמה לי שזה מה שעשיתי כרגע ואני מצטער על החפירה שבכך.) כבר הבהרת שאת לא ממש חפצה בדיון, אז שוב, סורי על החפירה.

תראי, מושגים כמו 'טוב' או 'רע', קשה להגדיר אותם בצורה מדויקת. יותר קל לדבר על רצון. אני רוצה לחיות, אני רוצה ליהנות, ואני אפעל ועוד איך אפעל לצורך השגת רצונותיי (מתוך השתדלות שלא לפגוע באחר כמובן), כי זה הטבע האנושי ואני לא הולך להילחם בטבע שלי, כאשר אני יודע שהדבר רק יפגע בי. אך כשמדובר בהבאת ילדים, ילדי אינם רוצים דבר – הם אינם רוצים לחיות, הם אינם רוצים ליהנות – אין להם רצון כלל, וזה כי הם אינם קיימים, אז למה שאביא אותם לעולם?! בשביל שיחיו את החיים האלה, שהם לא רוצים, ובלאו הכי יאבדו – מתוך התקווה הקלושה והאמונה חסרת השחר שיהיה לזה משמעות?! או אולי רק כדי לתרום לפיצוץ האוכלוסין בעולם?!
נכון, אני כבר כאן, ואני רוצה ליהנות, אז אני לא הולך לפגוע בעצמי בגלל שאני לא רואה משמעות לחיים, כי זה יהיה פשוט מיותר ומטופש, ולכן אני אמצה את החיים שלי עד תום. אבל הבאת ילדים לעולם, עד כמה שאני רוצה להביא לעולם ילדים, היא בגדר פגיעה באחר, כי (על אף שמן הסתם גם ייהנו), הם הרי יסבלו בסופו של דבר – לפחות במידה מסוימת – זו כמעט ודאות ואין טעם להכחיש את זה (ואת ההנאה שיקבלו הם הרי לא רצו מלכתחילה, אז היא לא מהווה צידוק לסבל שהם מועברים), ואני לא אוהב לגרום סבל או לפגוע באחרים למען המטרות שלי עצמי גרידא.
ואגב, זה שמישהו מאמין שהילד שלו ייהנה בחיים או מאמין שלחיים של הילד כן יש משמעות, לא מקנה לו את הזכות לפגוע בילד. זו אינה הצדקה מוסרית לגרימת סבל ומוות לילד, ממש כשם שאין שום צידוק או תירוץ שיקנה לאדם את הזכות המוסרית לפגוע באדם אחר (הקיים כבר) – לא אם הוא מאמין שזה יעשה לאחר טוב ולא אם הוא מאמין שזה למען איזו מטרה נעלה וחסרת אחיזה במציאות (ראי: דאעש) ולא עבור שום סיבה או אמתלה בעולם – לא כי זו דרך הטבע, ולא כי ככה כולם עושים ולא כי כלום.
משזה נאמר, ייתכן ויגיע מצב בו האנושות ככלל תהיה מוכרחה להירתם להבאת ילדים לעולם, כדי לא להתקרב לסף הכחדה, (לזה אגב התכוונתי ב"שימור הגזע" – לא רואה למה זה כול כך היטלראי… מה, בגלל המילה 'גזע'?!) או ייתכן ויהיה מצב בו תוכל האנושות לגרום לכך שנתיניה יהיו כולם נתונים במצב של אושר מרבי; למגר את הסבל והפחד מהמוות, ולהביא את החברה האנושית למצב של אוטופיה, ואז הבאת ילדים לעולם תהיה מוסרית כשלעצמה, אבל נכון לרגע שאני כותב את הדברים, אוכלוסיית העולם עומדת על 7,291,131,218* איש וגדלה ב- 6,201,204* פרטים מתחילת השנה, ואנחנו רק בינואר (זה קצב של 2.5 איש לשנייה בערך, אם אני לא טועה), כך שלא רק שאין באמת צורך להוסיף ולהביא ילדים רבים לעולם, אלא שהדבר אף מחמיר ומדרדר את המצב המעורר-דאגה בלאו-הכי בו החברה האנושית נתונה.
אנו מצויים כרגע בתקופה של אי סדר איום והמצב שלנו רק הולך ומחריף בכול רגע. דברים כמו זיהום סביבתי, אבטלה, עוני, מחלות, מלחמות, סבל, מוות וכו'… וכו'… הם כולם תוצאות של קצב הילודה המטורף שלנו, (קחי למשל את ישראל וערכי מחקר קטן. תמצאי שאנו במקום ה-35 בערך בעולם בצפיפות אוכלוסין – רצועת עזה בסביבות המקום ה-5, מכאן תמשיכי בהסקת מסקנות לבד…) כול זה בגלל הרצון של אנשים להביא עוד ועוד ילדים לעולם, ובאופן כללי בגלל הרצון האנוכי שלהם לעשות רק מה שבא להם מבלי להתחשב בסביבה (והכי גרוע אם הם עושים את זה מתוך אמונה שהם צודקים מבלי להתחשב בנסיבות).
לסיום רק אציין ואומר: הרי בסופו של דבר, אם נמשיך ככה, זה בלתי נמנע שהאוכלוסייה שלנו תמעט. או שנגיע לנקודת האל חזור ופיצוץ האוכלוסין חסר התקנה שנגרום יביא להשמדת חלק ניכר מהאוכלוסייה, תוך שהאנושות ברובה סובלת ממחלות, עוני ושאר אי נעימויות; או שרשויות השלטון ברחבי העולם יבינו לבסוף שיש להאט את קצב הילודה המטורף שלנו מחשש לפיצוץ אוכלוסין ויטילו עלינו גזירות והגבלות נוקשות (ראי: הגבלת ילודה בסין). אז למה לא – וזו רק הצעה – שבמקום להתנהג על פי הדחפים החייתיים הטבועים בנו וע"פ אמונותינו חסרות הביסוס, האומרות לנו שיש להביא ילדים לעולם כי זה מוסרי או כי החיים קדושים או כי פילים וורודים, ורק לגרום בכך לסבל מיותר, נתחשב בילדים שלנו ובאנושות בכלל ונתחיל להשתמש בכובעוני פלסטיק קטנים – המונעים את כול בעיות העולם.
*כשמשקללים את כמות הלידות וכמות המיתות מתחילת השנה. מקור:
http://www.worldometers.info/world-population/

אני שואף למיטוב המצב בעולם, עבור כלל אזרחי האנושות. אני רוצה שיהיה לי טוב ולא רע, וגם שלא יהיה רע לאחרים.

ולא חייבים לחזור בתשובה כדי להיות תכליתיים ומוסריים -_-