היום הגדול

ביקשת ביקורת בונה אבל אין פה מה לבקר, אפילו אין לי מה להגיד על הכתיבה שלך כי מבחינתי זה הרבה פחות רלוונטי, למרות שאם זה חשוב לך, הכתיבה שלך מדהימה.
אוף, אני שונאת תגובות כאלה ושונאת כמה שאני מזדהה עם הקטע הזה ושונאת את זה שבחיים לא תצליחי להבין אותי דרך מקלדת ומסך טיפשיים.

תאמיני לי שאני מאמינה. כשאת רושמת ככה אני מאמינה. תודה שאת משתפת זה כיף גדול. כשאני שומעת שבא לך לבכות בא לי להרביץ ולחבק אותל באותו הזמן.
לגבי הכתיבה אני מסכימה יותר עם מר לוליפלורי שלמטה אבל שמחתי לשמוע בכל מקרה

אני לא בטוחה שאת באמת מבינה עד כמה.
ואני לא יודעת מה יעזור יותר, חיבוק או מכות.
ישנם אירועים וקטעים מעטים בהם אני מוצאת את הכתיבה לא רלוונטית לפחות מבחינתי, וזה היה אחד מהם.
אני ממש שונאת את הקטע הזה, כבר אמרתי לך?
יש לי נטייה לשנוא קטעים שלך. זה לא הקטע הראשון שנגע בי, אמנם לא בצורה כזו.
איך היה לך אתמול, דרך אגב?

אני חושבת שבמקרה הזה יותר קל לי להבין אותך כי הוא נוגע גם בי. זה בהשראת אתמול. ההצגה הייתה הצלחה אבל לא כמו שחשבנו והרגשתי שהתאכזבו. היו הרבה חיוכים וצחוקים אבל הרגשתי שמשהו לא יושב. הייתי מאושרת לו הייתי חושבת שכולם מרוצין לא ממש אכפת לי מההצלחה כל עוד היא קיימת. סתם העיק לי. הקטע הזה עליהם.

הזדהיתי עם זה באופן אחר…הרבה יותר…אחר.
אבל בכל מקרה, אין זה משנה.
להצלחה פנים רבות, לא?
בכל מקרה, אני מרגישה כאילו יש לי עוד משהו לומר אבל אני לא יודעת מה.
האם גם במקרה כזה ניתן לומר שהוא לא חשוב מספיק?
כנראה שלא.

אז כנראה שאחר. מעניין אם תספרי לי. אם לא פה אז בפרטי. אני רוצה שתגידי לי כל מה שיש לך לומר

אין לי מה לומר.
יש לי סוד לספר לך שאפילו איני יודעת עליו, אוליב.

זה מרתק.
:/
Kill yourself

תיזהרי בדברים שלך, את יודעת שאני מחזיקה ממך מאוד, הלא כן?
אני עוד עלולה להקשיב לך.

אנדריאנה.
אם יש לך מחשבות כאלה בראש
אני באה לבית שלך עם אזמל לסדר לך את המוח.
ואם אין לך
אז גם כדאי מאוד שזה ככה ישאר
אחרת…
לא נעים. לא נעים.

תפסיקי להיות כל כך צפויה מותק:)

צןדקת. ןבעודי חושבת מה הדבר הכי לא צפוי להגיד אני מבינה שזה יהיה הדבר הכי צפוי לעשות. אז רק דבר אחד.
צפרדע.
( רק בשבילך כי ביקשת)
אבל בעצם… גם זה די צפוי. דאמ. הינה-

בין השחור ללבן רוקדים נמלים
הן בונות חללים, תחת אנשים.
תחת- כן אני בחרתי במילים
אם יש לך בעיה תתלונן לשכנים.
הן מרחפות בחלליות. כי הן? חוצנים
כן- אף אחד לא טרח לדבר עם נמלים.

הו מה נשמע איתך גברת זקנה
אני נמלה- היא לי צעקה
אני לא מבין למה הכוונה
האישה שלובשת שחור ולבן מסבירה-
נמלים הן החיים, המים והאהבה
הן כל מילה
לכן תחת מילה גסה.

נמלים
פיקניקים
תני לי חיבוק בחביתה.
הסוף!

לזה לא ציפית.

XDDDDDDD
יש משהו במה שאת אומרת…
איך בא לי חביתה עכשיו.

תודה לך את מקסימה!

מממ כן אני מבינה על מה את מדברת
אבל קחי את זה באורח סימלי. זו סתם סיבה לחגוג עם הרבה אנשים נחמדים. לציין. לחייך. לעשות משהו שאת אוהבת. זה לא באמת להוציא את האושר בנישואים החוצה. זה רק תירוץ

פאקינג שיט. לא יכולת לנסח טוב יותר את הבעיות שיש לי עם הסיפור הזה. אתה צודק לגמרי ולא רק זה גם ביססת את דעתך בכל מקרה. אני שונאת את בעיית אובר הרגש והעובדה שכפיתי תחושות מבלי להעביר אותן. הסיבה היחידה שאני מעלה קטעים אישיים שלי זה רק כי אני מכירה את הטעם של החברים שלי פה. לא מעלה מה שלא מעניין אף אחד ואולי זה חבל כי זה גורם לאנשים אחרים לקרוא את זה.
מעניין אותי מה תחשוב על הסיפור אדם לאדם זאב. שם ניסיתי להשקיע. אני חושבת שהוא יפה. אבל הוא גם ארוך. מאוד. לכן לא נעים לי לבקש זה סתם בגדר הצעה.
תודה לך על הביקורת המאוד עניינית ומאוד נחוצה. כשאומרים את הדברים ככה זה לוקח את מה שכבר ידעתי ודוחף עמוק יותר.

קראתי את זה עכשיו. הכתיבה הייתה טובה, התיאורים היו טובים והכניסו אותי אל תוך הסיפור, כמו שצריך להיות. אבל העלילה הייתה סתמית ושחוקה, כמו כל סיפורי המערב הפרוע.

חחחח בסדר מקובל עליי. ממש לא נעים לי להציע אבל ה'סיפור' היחידי עם מקוריות טובה וכתיבה לא נוראית שאני יכולה לחשוב עליו זה "אני מוחה!". זה הרבה יותר קצר מהקודם והתוכן ספציפית כנראה יעניין. אם גם זה לא ימצא חן בעינייך או שסתם לא יהיה לך כוח, הדבר יציק לי עד שאעלה במוחי רעיון גאוני לכבוש אותך בצורה זו או אחרת

קראתי. הכתיבה קצת מרגישה כמו רצף מחשבתי לא מאורגן, זה קופץ ממחשבה למחשבה בלי רצף סיפורי כל שהוא, אני לא יודע אם בכלל התכוון שזה יהיה סיפורי. עם הרעיון עצמו אני אישית לא מסכים ואני יכול לחפור לך על למה שעות אבל זה לא רלוונטי.

אל תנסי לכבוש אותי, הסטנדרטים שלי דיי גבוהים, יש ממש מעט סופרים שאני חושב שהם באמת טובים, וגם אני לא אחד מהם.

אני לא רואה את זה לא מאורגן. אולי אני לא אובייקטיבית. זה כן לא מאוד סיפורי, אבל כשחושבים על זה יש דובר וקול פנימי והוא פשוט לא עושה שום דבר. אז זה כן סוג של סיפור תודעתי כזה
אני בכל זאת לוקחת על עצמי את המשימה. זו פעם ראשונה שאני מרגישה פידבאק שאני… מסכימה אתו. זה נותן לי מטרה ומוטיבציה
אני כנראה לא אצליח אם אתה לא חושב שהסיפורים שלך טובים. אלה אם כן אתה לא אובייקטיבי לגמרי לגבי הסיפורים שלך כי קראת אותם יותר מדי פעמים.
לגבי הויכוח האין סופי, אני? דווקא אשמח. אבל למעשה אני בעצמי לא בטוחה אם אני מסכימה עם זה. אני פשוט חושבת שאנשים לא חושבים מספיק. או שהם סתם נהנים להתנהג כאילו המוות לא קיים.
אתה טורח לקרוא ולהגיב לי כי מה שאני כותבת סביר מספיק כדי לקוות להפיק מהם איזושהי הנאה?

בסיפור האחרון שקראתי סיפרת שבני אדם אומרים שהם פוחדים מהמוות אבל במעשים שלהם נראה כאילו לא (עישון סיגריות, אוכל לא בריא ועוד דברים שמקדמים את יום הדין). אמרת שהם צבועים בהתנהגות הזאת שלהם, אבל זה לא נכון. בני האדם לא עושים את זה מתוך צביעות. מוות מאוכל לא בריא או מעישון סיגריות זה משהו רחוק, ההשלכות של הדברים האלה הם בעיה רחוקה ולא מפחידה, כמו מוות מזיקנה, אני יכול לפחד מזה אבל זה פחד עמום ולא מרתיע. לעומת זאת, מוות פתאומי כמו כדור לראש או משאית שתדרוס אותי כן מפחיד אותי, כי זה משהו קרוב משהו שיכול לקרות עכשיו, בגלל זה לטוס לסוריה או לקפוץ לתוך כביש מהיר נשמע מפחיד. אז הנה אפשר גם לפחד מהמוות וגם לא.

בקשר לכתיבה שלך, אני חושב שאת כן מסוגלת לכתוב טוב, כמו בסיפור אדם לאדם זאב, אבל את פשוט ממהרת לפרסם סיפורים שכמעט ולא חשבת עליהם. סיפורים טובים, מעבר ליכולות כתיבה והבנה בסיסית של הטבע שלנו, לוקחים הרבה זמן והמון שיכתובים כדי להיות טובים. עצם זה שאת מפרסמת סיפורים על בסיס יומי אומר שזה כנראה לא המצב אצלך.

בנוגע לסיפור, הדבר היחידי ששונה בין לקפוץ מול משאית לבין לאכול כל יום מקדונלדס זה טווח ארוך וטווח קצר וכמובן ההנאה שאתה מפיק מזה. יש מנהג של בני נוער כשהם שיכורים לשכב על הכביש ורגע לפני שמכונית באה לברוח. זה נותן להם ריגוש אז הם מסכנים את עצמם. כלומר ההם מעדיפים לא להעריך נכון כמה זה מסוכן- שזה טמטום. לגבי הדוגמה הספציפית שאתה הבאת- אז עצם העובדה שכל מה שבנאדם רואה זה את השבוע הקרוב זה גם לא בדיוק החוכמה הכי גדולה. כלומר- טמטום. את הסיפור כתבתי מכעס של "וואטדפאק אנחנו עושים עם החיים שלנו". לכן האשמתי בצביעות כדי לעורר תגובה. מטמטום אף אחד לא מפחד. צביעות כן. יש הגיון בלומר – אם אתה מעשן אז אין לך זכות לטעון שאתה מפחד ושהמוות לא פייר כי אתה הרי מקדם אותו. זה נקרא לקחת אחריות על המעשים שלך. אבל אף אחד באמת לא יעשה את זה כי זה יותר מדי לא נוח ומושגים של נוחות הפכו לאלוהים בשנים האחרונות.
מה שאתה אומר נכון. מעולם לא השקעתי בסיפור כאן יותר משעה שעתיים. זה טיפשי וגורם לי להרגיש רע שאני מפרסמת את זה. אבל שוב- ביקוש. לי נעים כשמתלהבים ממני. היו סיפורים שהקדשתי להם כמה ימים אבל הם לא כאן.
סיפורים לעצמי אני אוהבת אבל אז זה נשאר ככה. לעצמי. כשרק אני מבינה. זה נוח. להפוך את זה לסיפור טוב באמת זה דבר אחר שמספק אותי בצורה שונה. זה דבר שאני נמנעת ממנו כי זה באמת פחות לטווח הקצר.
אתה אתגר שאני רוצה לקבל, כי גם אם לא אצליח, זה יגרום לי לעשות דברים טובים. יש כותבים באתר, מעטים, שאמרת שאתה מעריך. אני חושבת שאני יותר מאשמח לקרוא אותם גם

עם זה שבני אדם מטומטמים אני לא יכול להתווכח. כולנו מטומטמים, יש כאלה שיותר ויש כאלה שקצת פחות, יש כאלה שאוכלים ג'אנק פוד ויש כאלה ששוכבים באמצע הכביש כדי לקבל שנייה של ריגוש. אולי אנחנו לא באמת צריכים לפחד מהמוות, מי יודע מה יגיע אחריו, אולי גן עדן, אולי כלום, חושך מוחלט, אולי נעבור לעולם מעניין יותר, טוב יותר ,אולי נגלה שאנחנו בכלל אלוהים, אף אחד לא יודע.

אני לא חושבת שצריך לפחד ממוות כי אם חושבים על זה בחיים לא נחווה אותו. נחווה מוות רק של אנשים אחרים. בחיים לא יבוא הרגע בו אדע שאני מתה או ארגיש רע לגבי זה ואצטער. זה בחיים לא יקרה לי. המוות שלי יקרה רק לאנשים אחרים כי כשהוא יקרה אני כבר לא אהיה יותר. כלומר, בחיים לא אמות. לעולם לא. זה לא יקרה לי רק למי שישאר לחיות אחרי. אז מה אכפת לי? באותה שניה שהמוח ימות לא אשאר להיות עצובה על זה. גסיסה לעומת זאת זה נורא. לאדם שמת בשנתו- מה הוא יודע? המוות של העצמי זו אשליה כי ברגע שהעצמי מת אז אין שום עצמי שיסבול מזה. למה זו צריכה להיות דאגה שלנו? כשנמות כבר נהיה בסדר עם זה כי פשוט מאוד- כבר לא נהיה. אלה אם כן ואז זה נראה לי קצת מאוד באסה ועצוב לחוות את המוות שלך. זה מזכיר לי לפחד מלהתחתן. אבל הרי כשתתחתן תהיה שמח בזה. אז מה הטעם לפחד עכשיו?
אני מניחה שהעכשיו יותר חשוב מאחר כך וככה המוחמשלנו בנוי כי אף פעם לא ברור אם אחר כך יתקיים ולאדם הקדמות לא היו סיגרים.
אגב עדיין מחכה להמלצות ההן

המלצות של מה?

יש כותבים באתר, מעטים, שאמרת שאתה מעריך. אני חושבת שאני יותר מאשמח לקרוא אותם גם

מוות? מה פספסתי?

לא הבנתי שאת רצינית. אם את לא רוצה את לא חייבת להתחתן. הרי את בעצמך אומרת שאלוהים שאת מאמינה בו רוצה שיהיה לך טוב. אני לא חושבת שהדברים האלה כמו בעל או ילדים הם טירחה או עבדות אם הם משמעותיים עבורך. האדם שהמציא את הנורה התייחס לעבודתו בפרך כלוויה? אני לא חושבת. זו משמעות החיים. האדם חי בשביל מטרה. לכן כשהילדים גדלים הוא חש במשבר כי המטרה שלו הלכה לה ( אצל רוב האנשים)

אם את מוצאת את בעלך והערכים האלה מספיק משמעותיים וחשובים…. אז מה שווה החיים בלי זה? מנ זה משנה מה את עושה בחיים גם אם זה לשבת רגל על רגל בחוף? זה לא משנה באמת מה אתה עושה. האושר תלוי במה זה נותן לך. אם לנקות ולעשות דברים שבעלך אומר יתנו לך סיפוק מדהים וזה יהיה דווה את זה ותהי מאושרת אז אין לך כל סיבה לפחד מזה. עבודה זה לא דבר מפחיד סתם התרגלנו שזה כן. לפעמים לשבת רגל על רגל זה הרבה יותר מפחיד מעבודה איומה

אבל את תהי מאושרת במסגרת כזו שתתן לך משמעות. תראי זה או שתמצאי משמעות ואז תהי מאושרת כי משמעות שווה אושר או שלא תמצאי לא תהי מסופקת ותרצי גם אקשן ודברים אחרים. במקרה השני אציע לך להימנע מלנתחתן עם בחור שלא הופך את הרעיון של מסגרת לאושר גדול בשבילך. חבל לי עלייך