היום האחרון בחייו

השעון המעורר צלצל והעיר אותו ליום האחרון בחייו.

הוא פקח את עיניו בחוסר חשק. דווקא היה לו חלום נפלא. וחלומות נפלאים הם כל כך נדירים בימינו. הוא חמד עוד כמה רגעים נוספים של החלום, אך השעון הנודניק המשיך להאיץ בו. הוא קם, התרחץ והתלבש. פועל כמו על אוטומט, שתה את הקפה, עזב את הבית ונכנס למכונית שלו, להתחלת פיזור הילדים בין בתי הספר. הוא רצה לומר להם כמה הוא אוהב אותם וכמה הם יקרים לו, אך הזמן דחק בו והוא לא הספיק. 'ממילא', חשב לעצמו, 'יהיו לי עוד הזדמנויות לומר להם את זה.'

לא חלפו הרבה רגעים ורכבו נטמע בין אלפי המכוניות החולקות את אותם פקקי בוקר לא נגמרים. הוא דווקא אהב את הפקקים. הפקקים סיפקו לו זמן איכות עם עצמו. את זמנו בפקקים העביר בלדמיין מה הוא היה מעדיף לעשות במקום לנסוע עכשיו לעבודתו. לאחר מכן, דמיין לעצמו מה היה רוצה ליצור וכמה דברים הוא עוד לא הספיק לעשות ולראות וכל כך רצה. 'לא נורא', חשב לעצמו, 'יום אחד עוד אקום ואעשה את מה שבאמת שאני רוצה. יום אחד עוד אגשים את חלומותיי.'

הפקקים התארכו להם, אך בסופם המתין לו עוד אחד מאותם ימי עבודה בלתי נגמרים. מן רצף ארוך של שעות לא יצירתיות ולא מספקות. שעות ארוכות של אור ניאון. לרוב, הוא אפילו לא יכול היה לשחזר כיצד עבר יומו כאשר אותו "עוד יום העבודה" הסתיים בשעת הערב. כאשר נכנס לרכבו, החושך כבר שרר מסביב. 'לפחות זה נגמר', חשב לעצמו, 'יגיע יום ובו אמצא את מהי הדרך הנכונה שלי.'

לביתו הוא הגיע כאשר בני הבית כבר נערכו לשינה ולאחר ארוחת הערב. הוא רצה לומר לזוגתו כמה הוא אוהב אותה ושמח שזכה להעביר את חייו לצידה, אבל ענייני היום השכיחו את רצונו זה ממנו, וטרדות היום שעבר ובעיקר טרדות יום המחר המשיכו וניקרו במחשבותיו. 'בסדר', חשב לעצמו, 'אם אזכור, אומר לה את אשר על ליבי מחר. הרי מחר יום חדש.'

יומו הסתיים כאשר כולם כבר ישנו והוא נכנס למיטה ועצם את עיניו. רגע לפני שהספיק להירדם, עוד חשב על אותו יום שעבר לו כך סתם. הוא אפילו לא זכר את רובו. הוא הבטיח לעצמו שמחר יתחיל איזה שינוי, כאשר השמש תעלה. לפתע, הוא התמלא אופטימיות לא מוסברת, איזה סוג של אושר שמילא והציף אותו. 'מוזר', חשב לעצמו, 'מזמן לא הרגשתי הרגשה נפלאה שכזאת. זה סימן טוב. מחר כנראה יהיה יום נפלא. אני מרגיש שמחר אני יוצא למסע חדש!'.

הוא חייך לעצמו חיוך אחרון. ומילא את ריאותיו באוויר. והרגיש מעין דקירה קטנה בחזה, באזור הלב. 'זה כלום', חשב לעצמו בחיוך, 'הלב גם מתרגש. בטח זה יעבור עוד מעט.'
הוא עצם את עיניו בפעם האחרונה.
כך הסתיים לו היום האחרון בחייו.