היא|| סיפור מתח~

וו, הנה סיפור חדש שלי. מקווה שתהנו :>
זהו סיפור בן 2 פרקים, אם תאהבו את הפרק הזה ותגיבו עליו, אני אפרסם גם את הפרק השני :>

~הראשון בינואר,2011, יום אפל~
הרחוב היה הומה והכביש סאן. הוא חיפש אותה במבטיו, מבוהל ומודאג.
״בבקשה שתהיה בסדר, בבקשה…״ מלמל תחינה אילמת. הוא סרק את הרחוב במבטו הלוך ושוב, הלוך ושוב… ואז הוא ראה את נצנוץ שערה.
הוא פנה באחת והחל לרוץ אליה. שיערו השחור מתעופף ברוח הקרירה, והקפוצ׳ון שלבש כמעט נשמט מכתפיו כיוון שלא היה סגור.
״חכי!״ הוא צעק אליה ביאוש. ״בבקשה חכי!אל תלכי לי!״ קולו נשבר בסוף המשפט, אך היא כאילו לא שמה לב. היא המשיכה במרוצה קדימה, שערה הכסוף מתנופף לו מאחוריה כמו גלימה יפהפיה.
היא הלכה במהירות על רגליה הדקות והארוכות, מזגזגת בגמישות בין אנשים וסמטאות.
והוא,הוא רק נשרך אחריה במגושם,מנסה להשיגה.
הוא ידע מה היא עומדת לעשות. הוא ידע גם איך תעשה את זה, והוא נשבע שיעצור אותה.
הוא הגביר את הקצב, מבלי להקדיש תשומת לב מיוחדת להאם הוא דורך על כף רגל של ילדון תמים או הופך דוכן שאינו חושד בדבר.
הוא.מוכרח.להגיע.אליה.
ופתאום, היא נעלמה מעיניו.
הוא חיפש אותה כאחוז תזזית, מביט לפה ולשם, אך נצנוץ שערה נעלם כלא היה…
~~~
~ספטמבר, 2011, תחילת שנת הלימודים~
הוא נכנס לכיתה, וכרגיל התיישב בטור השלישי מימין בכיסא הרביעי. כמו כל שנה.
הוא הוציא מתיקו את המחברת שלו והחל לקשקש עד שהמורה תגיע, כמו תמיד, בדקה ה-99.
ואכן היא הגיעה, אבל לא לבדה.נערה תמירה ויפה עמדה לידה והמורה הציגה אותה בפני הכיתה.
״מהיום היא תלמד פה.״ היא סיימה את דבריה והורתה לה לשבת ממש לפניו.
הוא סקר אותה במבטו -שיער בלונדיני כסוף שגלש עד מותניה והיה חלק, פוני ארוך שכיסה את עינה הימנית, ועין שהציצה, ירוקה מאד, כמו דשא ביום קיצי.
לאחר שהתיישבה, עדיין לא יכל להוציאה מראשו. המבט… המבט שהיה בעיניה כשנפגשו מבטיהם. הוא הכיר את המבט הזה. הכיר ועוד איך…
~~~
~שלהי דצמבר, 2011, יום מושלג~
הוא בדיוק סיים את הציור שלו בכיתת האומנות,כששמע קול התנפצות.
הוא הפסיק באמצע. ידו קפאה מעל הקנווס הצבוע, מכחולו מלא צבע עשיר.
הוא הניח את המכחול בזהירות וקם בשקט, מחפש את מקור הרעש בקומה.
ראשית הוא הלך לשירותים- שם ידע שיש מראות שמסוגלות להפיק רעש כזה.
הוא נכנס לשירותים של הבנים, אבל היה שם נקי ושקט. הוא סגר את הדלת והלך לשירותי הבנות והתמהמה מעט לפני הדלת.
קריייץ!
ראשו הזדקף. הוא שמע זכוכיות מתחככות אחת בשניה מעברה השני של הדלת. הוא פתח בזהירות את הדלת והציץ פנימה.
המחזה שנגלה לעיניו לא היה מלבב – היא ישבה שם, מכוסה בזכוכיות מהמראה.
ידיה היו חלקלקות מדם ואצבעותיה השתעשעו בהנאה חולנית עם שביר מראה.
היא הרימה מבטה אליו, והוא שוב ראה את זה, את הניצוץ המזהה הזה.
הוא ניגש אליה והתכופף לעברה.
שערה היה מזוהם ומלוכלך, כמו פניה.
עיניה הירוקות מידי נצצו ולראשונה הוא שם לב לצלקת מכוערת על עינה הימנית.
׳אז בגלל זה היא לא מספרת את הפוני׳ עברה המחשבה התלושה בראשו.
הוא ניער את ראשו והושיט לה את ידו, לעזור לה לקום.
אך היא, כמו בובת מריונטה שחוטיה נקצצו, ישבה שם ולא הניעה איבר. הוא מיקם את ידיו תחת בית השחי שלה והרים אותה בקלות.היא נשענה עליו קלות, כאילו הייתה מסוממת מעט ולא קלטה מה קורה.
׳מה אני עושה עכשיו…?׳ שאל את עצמו, אובד עצות לחלוטין.