היא נשבעת

הביטו בה, בנערה-ילדה,
היא נראית מאושרת,
לא כך?
בחיוך זוהר, ללא אף קמט מסביב לעיניים
ובחצאית שחורה, שמגיעה עד הברכיים.
עכשיו, הביטו אל תוכה
ותבינו מוח הנאבק בכל כוחו להישאר סגור
והמון זוגות ידיים, כועסות, מאוד,
המנסות להכניס אליו אלוהים ולהוציא דעות.
היא לא מוותרת – שמה זוג ידיים על ראשה,
מנסה להגן עליו בשאריות כוחה.
הידיים כועסות, זה כמעט תמיד הצליח
והיא מתנגדת, באיזה זכות?
הם הבינו שהיא שונה,
עכשיו הם צריכים, מרגישים מחויבות עצומה
להחזיר אותה,
למה שהיא הייתה פעם, רובוט חסר אונים.
והנה, נושרות לה דמעות מן העיניים,
היא רוצה חיה בשביל לחיות,
לא בשביל לנשום – להיות כמוהם, וזה הכל.
היא לא רוצה להיות עוד אחת,
היא לא רוצה להתחתן עם האדם הראשון שהוריה יראו, או שיקבלו מן המלצה עליו.
היא רוצה להתאהב.
היא באמת רוצה להתאהב.
היא רוצה לפרוץ גבולות,
היא רוצה להשאיר חותם,
בצורת אריה כסוף וצבוע זהוב,
על העולם הגדול הזה.
היא רוצה לממש את חלומותיה,
היא רוצה להגשים את שאיפותיה,
היא רוצה לצרוח, אבל בקול,
חזק כל כך שכל אדם בעולם ישמע.
היא רוצה לבכות.
היא רוצה לנגן בתופים, גם אם זה לא נשי.
היא רוצה לעבור לגור במקום אחר.
היא רוצה לעשות צבא,
היא לא כפוית טובה
והיא לא רוצה לעשות שירות לאומי.
היא רוצה – שכשהיא אומרת שהיא תרוויח כסף בעצמה, לא תהיה תלויה באף בעל, היא רוצה שלפחות
תנסו להעמיד פנים שאתם מכבדים את זה.
היא רוצה להסתכל אחורה –
רגע לפני המוות, ולאמר בלב שלם,
הצלחתי.
היא רוצה להיות.
והכי הרבה –
היא רוצה לעמוד, בליל שחור,
על בנין גבוה, הכי גבוה,
ולצעוק –
שהיא עצמה – היא רק היא,
לא אף אחד אחר,
והיא נשבעת שביום מן הימים,
כך תעשה,
אתם לא תנצחו, היא אומרת,
היא נשבעת.
Z.S