היא זוכרת את הכל

היא ישבה על כיסא קטן ורעוע, דורכת על מלבושה, הבד הקרוע.
היא נענעה את ראשה בכוח, היא לא רצתה לזכור, רצתה רק לשכוח.
לאן הלכת? לאן נעלמת? היא לחשה בלי קול, שומרת בליבה השביר את הכול.
היא כרעה על ברכיה הרזות בצער, נזכרת באותו הלילה ביער.
שם עזבת אותה, לבדה, בעולם הגדול בו כל תקוותה אבדה.
היא זוכרת את הדם שנשאר על ידיך, את הסכין ששמה קץ לחייך.
היא זוכרת הכול, למרות שכבר רוצה לשכוח, אותך, את העולם, את הכל,
היא רק רוצה לברוח.