החתולה של ירדנה

החתולה של ירדנה מדליקה אש בשבת, היא חזרה בשאלה אחרי שלא מצאה את התשובה. הרבי אמר שנסתרות הן דרכי האל, ודלתו תמיד תישאר פתוחה. בינתיים עד הפעם הבאה, פירקה שני עכברים במכה, קודם את הראש ובסוף את הזנב, כי בכל זאת אמונה זה לא דבר שנעלם ככה סתם.

עוד בצעירותה, נחשבה לחתולה הכי יפה בשכונה, בת הזקונים אחרי שבעה אחים, לכל מקום שרק הלכה, תמיד הייתה מוקפת בכל חתלתולי השכונה. לכל אחיה היה ברור, שמגיע לה הטוב ביותר, ככה ההורים אמרו, וככה הם חינכו. לחטט באשפה היה חלום רחוק עבורה, לא מייללת, לא נוהמת, רק מגרגרת. בארוחות שישי אחרי הקידוש, הייתה קמה ראשונה מהשולחן, פורשת הצידה, והולכת לישון. אף אחד לא היה אומר לה כלום, בקושי מבטים הייתה מקבלת.

את הכלב של השכונה, הכירה ביום הולדתה, תמיד ראתה איך היה רץ ונובח, מקשקש בזנב לכל כלבה שעברה, רצתה לא פעם להתקרב, אך תמיד זכרה מה שאמה אמרה: "הוא כלב ואת חתולה, יש בעלי חיים שלא מתערבבים, נקודה". אבל משהו קרה ביום ההולדת, אולי בהשפעת היין, או בגלל שהרגישה גדולה, החליטה להמרות את פי אמה.

בהתחלה היו נפגשים בקצה הרחוב, איפה שנגמרים עמודי התאורה, ומתחיל כביש החוף, שם אף אחד לא עבר, ולא ראה. שם התחילו להחזיק ידיים, לדבר באותה שפה, שוקעים אחד בשני, ונרדמים עד הבוקר. להוריה הייתה מספרת, שיצאה עם חברות, ואין צורך לדאוג, כי בסוף תמיד היא חוזרת, ויודעת להסתדר בכוחות עצמה.

בוקר אחד חזרה עם הריח שלו הביתה, שכחה לשטוף את עצמה כפי שנהגה, הוריה הריחו והחלו לחשוד, שלחו את אחיה לבלוש אחריה. לא עברו יומיים, ונתפסה על חם. את היללות מהבית שמעו בכל העיר. אביה נתן קרע בחולצה, ומאמה קיבלה סטירה. לבית הזה כבר לא תוכל לחזור, "תלכי לכלב שבעל אותך" אמרו לה.

עם דמעות בעיניים, ולחי אדומה, ארזה תיק ויצאה מהבית. החלה לצעוד לכיוון קצה הרחוב, אולי בדרך יבחין בה וינשק את לחיה. לבסוף הגיעה למקום שבו נגמרים עמודי התאורה, ועדיין אין זכר לאהובה. חיכתה יום, חיכתה יומיים, ומשעבר שבוע, ובושש להגיע, החל להתגנב החשש לליבה.

עבר עוד שבוע, חלפו גם שבועיים, ולבסוף הוא הגיע זקוף וגאה, ללא חרטה הביט בעיניה, ונבח בקול רם וברור, שנגמר הסיפור. את הלב שנשבר שמעו עד הרצליה, והדמעות שירדו שטפו את לחייה. הכאב חלחל לכל שריר בגופה, ובהחלטה של רגע, החליטה לשים קץ לחייה. חזרה למחרת לקצה הרחוב, וללא כל היסוס, זינקה אל הכביש, ונפגעה ממכונית רנו אדומה.

בבית החולים לחיות שכבה היא שנתיים, משותקת מכף רגל ועד המותניים. משפחתה באה לבקרה פעמיים, וכשהבחינה שאינם רוצים בטובתה, החליטה לסגור את דלתה למבקרים. החלה לשקוע עמוק בכתובים, ואט אט גילתה את אלוהים. אחרי שנתיים השתחררה על הרגליים, ומצאה אימוץ אצל ירדנה בירושלים. בדירת חדר בתוך העיר העתיקה, חלקו את אמונותיהן ועשו תשובה.

כשהלכו בשישי לשוק מחנה יהודה, הרגישה ירדנה שמשהו חסר, כי חתולה ואישה זה הכל טוב ויפה, אבל צריך גם גבר ולהקים משפחה. ביחד ישבו וניסחו בפרופיל: "מחפשת גבר ירא שמיים, בעל מידות טובות שאוהב את הבריות. גם חוש הומור יתקבל בברכה, אך בעיקר אחד שרוצה להקים משפחה". הצעות רבות זרמו לפתחה, אך אף אחד לא רצה חתולה. לבסוף התייאשה וסגרה את הפרופיל, הזמינה חזיר ועשתה על הגריל.

היום הן יושבות בחתול והכלב, בוחנות גברים בעיניים רעבות, אך הביתה תמיד ביחד הן חוזרות…