החלטה מוחלטת

אתה עושה את העבודה שלך… חוקר, שואב וחופר עד שאתה מוצא את הזהב. הזהב עצמו מודה כי הוא הסוד, התוצאה הסופית. והוא מתגלה כמלוכלך, מוזנח. מי בעצם מעורב? מי הוא האחראי לכל זה?
היי! אני פה אתה צריך לצעוק…
אך למי?? לשומרי האגדות? אולי שומרי האמת?
תגיד לי, לאחר שמצאת את התוצאה, מה תעשה איתה?
אתה מגלה, מגלה בסוד כאב וטעויות של אנשים אחרים.
רצח שיכול להיות שהם משלמים עליו… חלקם דרך ישיבה בכלא, חלקם דרך אבידות של קרובים. ואפילו שהם לא לקחו את האקדח ולחצו לתוך ראשו של בן אדם את מותו… הם היו מעורבים.
מעורבים עד כדי כך שהם עצמם דחפו להתרחשות האירוע. מה ששוב יביא אותך לתוצאה הסופית.
אך מה תעשה עם זה? איך תשמש בזה?
כמו שאמרת כשניסית להגיע לאמת, לבן אדם שמשקר יש רק שתי סיבות:
1. או שהוא מסתיר משהו ומנסה למצוא מחבוא לידיעותיו, או,
2. הוא פשוט לא יודע את האמת.

לאחר שאתה עצמך הוכחת זאת, מה אתה תעשה? מה אתה באמת מתכוון לעשות? להינעל על המפתח, או להשליך את ידך למנעול?
לפעמים אתה צריך לדעת מה חשוב יותר, עבודתך או הקרבה עצמית. לפעמים אתה תצטרך לוותר על שכרך, על בזבוז זמנך, בכדי שתבין, לפעמים העולם לא מוכן או צריך לדעת את הסוד כדי שעוצמת כוח המשיכה תנעל על נשימותיך.

ולאחר שלך עצמך יש סוד, אחרי כל הזמן הזה, אתה מבין את הערך של הסוד, ולפעמים ואולי מיידית אתה תודה באשמתך, שחפרת עמוק מדי.
אך בסופו של דבר אתה עשית את עבודתך… אבל במה אתה תבחר?
האם תבחר את הזהב או את ערך השתיקה.
כי תבין, זה לא הסוד שלך לחלוק, זוהי האמת אולי, אך האמת נולדה בכדי למות בקבר.

תבחר.

ובזהירות.