החיים יודעים שימותו
החיים יודעים שימותו, אך הם לא שמים את לבם אל המוות, כי החיים לימדו אותם לחיות. אך אני עוד צעיר, לחיות עוד לא למדתי והמוות הוא כול שבלבי, מעסיק את מחשבותיי הריקות מחיים. ואני עוד צעיר, המוות רחוק ממני עשרות שנים, עוד יש לי זמן לחיות, לקנות לי בית, להקים משפחה, למצוא עבודה, ללמוד לחיות ולהסיח את דעתי מן המוות, ודווקא אז הוא יבוא, כשאני משקיע את כול מחשבותיי בחיים, אז הוא יבוא ויפתיע אותי, כמו שהוא עושה לכולם. כשאתה חושב עליו, מפחד ממנו, מסתגר לבד בפינה ומפחד שהוא יבוא, המוות ממשיך לחכות לך, הוא נהנה לצפות בך רועד, הוא נהנה לשחק בך, אך כשתשכח ממנו, כשתתחיל לחיות כאילו הוא לא קיים, המוות יבוא ויחטוף אותך ברגע, בלי שאף אחד יצפה, כי כזה הוא המוות, ערמומי ומרושע.
תגובות (6)
מוות~
למה הזכרת לי אותו?
אני לא חושבת עליו יותר מדיי D:
ואוו.
זה מה שיש לי להגיד על זה, אך האם באמת המוות משחק בנו? או שמה נותן לנו להנות מעט לפני שלוקח את חיינו מאיתנו, נותן לנו אפשרות לחוש מן מעט הטעם המתוק של החיים לפני שגוזל אותם בדרך כזו או אחרת. הייתי אומרת שהוא נותן לנו הזדמנות להבין ולהשתמש במה שיש בידינו לפני שהוא חוטף לנו אותו מהידיים.
לא חושב?
גם נכון…
אז המוות הוא רשע או רחמן?
לא רחמן, זה בטוח…
אז מה הוא?
אתה לא חייב לענות לשאלה הזאת…. אני די בטוחה שאף אחד לא מסוגל לענות לה (כולל אותי)