החטא ועונשו

גברת כהן כבר שנים חוטפת מכות מבעלה, למעשה היא כבר התרגלה לזה. בעיניה היא רואה את ילדיה הקטנים כדבר החשוב ביותר ואת עצמה כחומה המגנה עליהם מפני אביהם המתעלל.
בימים טובים הוא רק היה מקלל אותה קצת כשחזר מהעבודה, משפיל אותה לפני הילדים ומתלונן על האוכל שעמלה בשבילו כל כך.
בימים הפחות טובים היה נכנס כשור זועם אל הבית ובהזדמנות הראשונה כשרק אמרה משהו שלא מצא חן בעיניו או אפילו אם האורז היה מעט מלוח מידי היה תופס אותה מהשיער וגורר אותה ברחבי הבית.
צרחות הילדים ברקע הסתירו את בכיה, באגרופי ברזל הכה בה שוב ושוב תוך שהוא מבטיח שזהו יומה האחרון וכשאחד הילדים היה מעז לנסות לעצור את אביו בתחנונים שיפסיק היה האב שועט מיד לעברו כדי להפלות בו גם כמה מכות. אך תמיד הייתה מוצאת את טיפת הכח האחרונה ומסיטה את תשומת הלב חזרה אליה, רק שלא יגע בילדים.
באחד מן הבקרים כמנהגה חבשה על פניה את משקפי השמש הגדולות והשחורות שיסתירו את פניה החבולות מעיניהם הבוחנות של הציבור.
הטריק הישן הזה לא עבד על רוזה, מנהלת המשמרת בסופר שברחה מבעלה רק מספר שנים קודם לכן. היא זיהתה אותה מבעד למדפים עם ההליכה השפופה הזאת המובסת כמו אישה שאיבדה את שמחתה וקיבלה את גורלה שרק מנסה לשרוד עוד יום. כשניגשה אליה מאחור ונגעה בכתפה מיד התכווצה הגברת כמי שאינה רגילה למגע יד עדינה, אך רוזה לא אמרה דבר בתחילה אלא רק שלפה כרטיס ביקור קטן שחור ואז הוסיפה שכדאי שתתקשר ושהם יוכלו לעזור.
האישה המובסת חזרה אל ביתה לא לפני שווידאה שבידה הקבלה, בכל פעם שנשלחה אל הסופר לעשות קניות הייתה חייבת לעמוד בתקציב שהוקצה לה וכשהיה חוזר הביתה תמיד הכריח אותה לשבת ולעבור על כל מוצר בכדי לוודא שהוא נמצא.
בחודש שלפני כן כשחרגה בעשרים שקלים מהתקציב כי הקטנה הייתה צריכה מספר דברים למסיבת הכיתה הוא זרק אותה על הרצפה, קרע את חולצתה וחימם את המגהץ.
בשקט בשקט הקישה את הספרות אל תוך מכשיר הטלפון כשהיא בתא השירותים הקטן בצד השני ענה לה קול נשי ששאל אותה לשמה, כתובתה ומספר השנים שהם ביחד.
כשסיימה לענות בלחש נשמעו לפתע דפיקות חזקות על דלת השירותים, הוא רצה לדעת מה יש לה לעשות שם כל כך הרבה הזמן, היא דחפה את מכשיר הטלפון אל מכנסיה ויצאה להתמודד עם גורלה.

בשעת בין הערביים בבניין קטן במרכז הארץ ישב לו משרד שעל דלתו נח שלט קטן ולבן שעליו היה כתוב באותיות שחורות "משרד יעוץ לנשים".
מתוכו יצאו גבר ואישה לבושים בחליפות עורכי דין שחורות ונכנסו אל תוך רכב מרצדס שחור. הנסיעה הייתה שקטה למדי ולאחר כשלושים דקות הרכב נעמד בכניסתו של רחוב בשכונה ישנה. מאחד הבתים הראשונים יצא עכשיו גבר במכנסי שורט קצרים וגופייה כזאת כמו שהיה לובש הסבא של כולנו תוך שהוא שורק לעצמו בסיפוק ואוחז בשקית זבל שחורה, צועד באיטיות על עבר פח הצפרדע הירוק שישב בצידו השני של הכביש.
הזוג יצאו מתוך הרכב, הבחורה ניגשה אל תא המטען ופתחה אותו בעזרת מפתח קטן מתוכו הוציאה שני מחבטי בייסבול מעץ כמו שתמיד רואים בסרטים האמריקאים.
הגבר במכנסי השורט בדיוק השליך את השקית לתוך הפח כשהסתובב לגלות את זוג "עורכי הדין" עומדים לפניו. הוא פצה את פיו בכדי לשאול לפשר הימצאם שם אך לפני שהספיק להוציא מילה המחבט שאחז הבחור בחליפה כבר ריסק כמה צלעות. יללת כאב בקעה מפיו כשהמחבט השני פגע בפנים ושלח את אותה יללה חזרה אל מיתרי הקול.
הרחוב היה חשוך ושקט, רעש המטוסים החולפים הלוך ושוב הסתיר במעט את קולות החבטות.
חתול שחור ישב על גדר וצפה במתרחש, חוזה באדם המשלם על מעשיו. לאחר זמן מה כשגברת כהן תהתה לאן נעלם בעלה הציצה בזהירות ממפתן הדלת וראתה את הרכב השחור פונה ביציאה מהרחוב וליד פח הזבל דמות שחורה שרועה על רצפת האספלט.
לסייר המשטרתי הסבירה שהוא בסך הכל יצא לזרוק את הזבל, השוטר שנראה משועמם וכבר ממילא היה רגיל למקרי אלימות שונים בשכונה הזו מילא באיטיות את הדוח שלו אמר שהם יצרו קשר ונכנס חזרה אל הניידת.
במחלקה הפנימית של בית החולים שכב לו עכשיו הגבר המכה/מוכה וסבל משברים וחבלות בכל חלקי גופו, הרופא הסביר שהשיקום כנראה יקח חודשים רבים ושצריך הרבה סבלנות. בדיוק כשיצא הרופא מהחדר נכנס בחור מבוגר ממושקף ונמוך קומה שאחז במזוודה שחורה, הוא התיישב באיטיות על הכיסא שלצד מיטת בית החולים והוציא מספר מסמכים. בקול עדין וסבלני הסביר שהיום היה היום האחרון שבו ראה או יראה את גברת כהן וילדיו, שעליו לחתום על המסמכים שלפניו המשחררים אותה מכל מחויבות אליו ומפקידים בידיה את כל רכושם.
במידה ולא יעמוד בהתחיבויות הסביר הבחור המבוגר, אז לוודאי יחזרו עורכי הדין ויקברו את גופתו במקום שבו אף אחד לא יוכל למצוא אותה.
שנתיים חלפו להם מאז שיצאה הגברת כהן לחופשי, בחודשים הראשונים עוד חשבה שיחזור אך מעולם לא שב. כשעברה שנה כבר ארזה את כל בגדיו וחפציו והשליכה אותם בפח הזבל הירוק שבצידו השני של הכביש.
בבוקר המחרת בעודה מסיימת את קניית הסופר השבועית הבחינה בבחורה צעירה ההולכת מעט שפופה כשעל פניה משקפי שמש שחורים וגדולים. בעדינות ניגשה אליה והפקידה בידה כרטיס ביקור שחור קטן.
והבטיחה שהכל יהיה בסדר.