החובה לטפס על החומה?

"אז… זאת היא? זאת החומה?"
"כן. מעוררת השתאות, אינך חושב?"
"מע, ראיתי דברים מרשימים יותר בחיי."
"טוב… אני מניח שאין אני רשאי לשפוט."
"כמובן, ידידי הצעיר. אתה הרי עוד גוזל. בגיל שבע עשרה אתה מסוגל לבנות חומה כזאת, לא רק להביט בה ב'השתאות'."
"אתה אי פעם בנית משהו… סבא?"
"מה, הרבה דברים. אתה יודע, בגילך הייתי מסוגל לבנות חומה כזאת גדולה, בשתי הידיים."
"מה בנית?"
"מה… מה בניתי? שאלה מטופשת, נערי…"
"למה?"
"הדברים הם רבים מספור! אתה חושב שאני אבזבז את זמן השיחה היקר שלנו על לנסות ולהיזכר באותן עבודות עץ רעועות?"
"רעועות? חשבתי שאמרת שהיית מסוגל לבנות חומה כזו בשתי ידייך בלבד!"
"כן! אבל לא אמרתי שהייתי טוב בזה!"
"טוב… אז שנטפס?"
"לא. נראה לך שהייתי מפקיד את חיי בידי הדבר הזה? לך תדע מי בנה את זה, אולי איזה שוטה כמוני!"
"טוב… אני לא רואה מדרגות בסביבה… אז כנראה שניאלץ לטפס."
"אתה מוזמן לטפס, נערי. אני אשאר פה, ברשותך."
"אבל, סבא, אנחנו חייבים לעבור לצד השני, כבר שכחת את חובתנו?"
"חובתנו? אני לא הבטחתי דבר לאף אחד."
"כן, לעצמנו."
"נערי, ברגע זה, החובה הכי גדולה שלי לעצמי היא להישאר בחיים. אני מציל גם אותך."
"כן, איך בדיוק?"
"טוב, אתה יודע מה? אתה מוזמן לטפס. לאחר שתיפול, תזכור את החובות שלך לעצמך, זה הכי חשוב!"