הזמיר של אובר גולו מלך זולו

"היי!" אמרתי בדיבור תינוקי מתקתק.
שתי עיניים ענקיות תכולות הביטו בי, וצחוק מתגלגל ומתוק פרץ מהתינוק שהחזקתי בידיי.
"שלום!" המשכתי וחיככתי את אפי במצחו הלבן של התינוק.
הוא צחק ובעט ברגליו בשמחה.
יד קטנטנה הושטה ותפסה בשרשרת הזהב שלי מושכת אותה.
העיניים הענקיות התכולות הביטו בסקרנות בצורת הפרפר של התליון ובניצנוצים שהבזיקו עם כל טלטול שלו.
הוא משך עוד יותר את השרשרת והכניס אותה לפיו.
"לא לא לא לא לא" מיהרתי להוציא את השרשרת "לא אוכלים את זה" נזפתי בו בעדינות.
הוא העווה את פניו ויבבה נמלטה מפיו.
"ששש, לא, לא לבכות" מלמלתי וליטפתי את הפלומה העדינה הבלונדינית-לבנה כמעט שקופה שמעטרת את ראשו.
"היי, מי מלאך? מי נסיך?" חזרתי לדיבור התינוקי וקשקשתי איתו בשביל להסיח את דעתו מהשרשרת.
הוא חייך וצחק, משחק בשערי ומצמיד את ידיו אל פניי.
הוא השמיע קולות תינוקיים והחל 'לזמר'.
"הזמיר של אובר גולו מלך זולו" קראתי לו בכינוי שאמנו העניקה לו בשל נטייתו 'לזמר' כשהיה מרוצה.
הוא גרגר בשמחה ומתיקות.
לא הצלחתי לעמוד בפניו.
אל מול החיוך המלאכי והעיניים הגדולות גם אני 'נסיכת הקרח' -כפי שכוניתי בפי הוריי- נשברתי.
נשביתי כליל בקסמו של אחי בן תשעה החודשים.