הזייפן

סוף שבוע אחד אי שם בשנות השמונים המוקדמות, נסענו כל משפחתי מהקיבוץ לביקור קרובים בחיפה ובאזור הקריות. את הלילה עשינו אצל דודתי שוש, אחותו של אבא, ולמחרת טיילנו באזור. מהון להון התגלגלנו לבקר בגלריה הצמודה לסטודיו, שהצייר שהסטודיו נמצא בבעלותו, ומן הסתם הוא היה זה שהציג את ציוריו בגלריה, היה קרוב משפחה רחוק מצד אבי, שעד לאותו היום לא שמעתי עליו דבר. כילד החובב ציור, מצאתי את עצמי מסתובב פעור פה במרחבי הגלריה כמו אותו צ'ארלי מממלכת השוקולד, בביקורו הראשון במפעל השוקולד המקומי. אבי התלהב גם הוא ושיבח את קרוב משפחתו הצייר, ואז שם את עינו על שני ציורים מסוימים.
בציור הראשון, בצבעי שמן בהירים ושמחים, הוצגה אוניה השטה לה בלב ים במזג אוויר נאה באור יום.
ובציור השני, בצבעי שמן כהים וקודרים מעט, נערה עצובה סרקה את שיערה הארוך עם רקע חום כהה.
שני הציורים, יש לומר, חתומים היו בחתימת ידו הפרטית של האמן עצמו, משמע, האורגינל ממש!
כשהגיע העת "לעשות עסקים", השתנו מעט היחסים בין אבי לקרובו. התמונה הראשונה נמכרה לנו במחיר סביר ואף מוזל וללא בעיות מיוחדות, ואולם כשהגיעו לדון בתמונה השנייה, הראה הצייר קשיים גדולים להיפרד מן היצירה. "מדוע?" שאל אבי בסקרנות.
"משום שהנערה בציור היא ביתי הצעירה ויש לי יחס מיוחד אליו, בכדי להיפרד ממנו יהיה עליי לקבל פיצוי הולם במיוחד, כזה שאיכשהו יצליח לענות על העצב והגעגועים שילוו אותי בהיעדרו."
איני יכול לנקוב בסכומים, אבל זכור לי היטב איך אבא רטן כל הדרך הביתה, על הדרך בה הצליח קרובו להוציא ממנו הרבה יותר כסף ממה שתכנן להוציא באותה הנסיעה ובכלל.
שני הציורים מצאו את דרכם בסופו של דבר אל קירות בית הוריי בקיבוץ, וברוב פאר והדר קישטו את הבית והוסיפו גם פן כלשהו של גאווה.

עברו מספר שבועות, והנה יום אחד בשעה שאני מעלעל בספר אמנות כלשהו בספריית בית ספרי, צדו עיניי תגלית מרעישה. באחד הדפים הופיע למרבה תדהמתי, אותו הציור בדיוק של הנערה המסרקת את שיערה בצבעי שמן קודרים, וחתימת הצייר המופיעה מטה הייתה כתובה באותיות לועזיות וכלל לא הייתה של אותו 'דוד רחוק'.
מלא התלהבות, שאלתי את אותו ספר מן הספרייה בדרך המקובלת, ליום אחד, וכבר אחר הצהריים מיהרתי אתו אל אבי. לא קשה לנחש את תגובתו הנזעמת בשעה שנוכח בתרמית, ובהיזכרי בכך, אני יכול עוד לשמוע את הוויכוח הקולני שניהלו שניהם בטלפון באותו היום.
מאוד מפתה בעיניי להרחיק לכת עם העלילה ולתבלה במיני תבלינים, אבל ביקשתי לי כאן, לספר סיפור שהיה כלשונו וכקורות אותו מילה במילה. ועל כן אוסיף ואומר שאותם שני ציורים תלויים עד היום על קירות הבית וגורמים לי בכל פעם לשוב ולהיזכר בסיפור זה.
את התשובות לכל השאלות שיכלו להישאל כאן( כמו למשל, האם קיבל אבי פיצוי כספי מן הצייר בתמורה לחשיפה? או, מה היה שמו של הצייר האמתי שצייר את הנערה המסתרקת? ואולי בכלל העתיק הוא עצמו את ציורו מן הצייר החיפאי? ואם כן, האין ברשותנו נכס יקר לאין-שיעור? והאם גם ציור האנייה בלב הים הוא זיוף?) אני משאיר לדמיונכם הפורה!
__________________________