הולכת עם המוות יד ביד

נשכבתי על החול החם,משקיפה על הנוף הכחול שנפרס מול עיניי.
מחשבותיי נדדו למרחקים,על אהבה ושלום,אחווה וחברות ,חלומות של נערים.
"אני יכול להפריע" קול של מלאך המוות נשמע מעלי,הבטתי בו,סוקרת את פניו אשר היו מכוסות במטפחת שחורה ולבושו כהרגלו היה גלימה שחורה ארוכה ורחבה.
"מה עכשיו? אני לא מוכנה ללכת!" סיננתי בכעס,מסתירה את השמש מפני.
"את יודעת שזה לא נתון בהחלטתך יוליה ,אני זה שמחליט על כך" אמר בקולו הגברי,צרוד ועמוק אך נעים.
"אני ישמח עם קודם תתחיל בצהריים טובים,מה איתך? אתה יודע דרך ארץ" אמרתי בכעס,מעוותת את פני.
"את יודעת שאני לא יגיד את זה,זה יהרוס לי את המוניטין כאיש רע ומפחיד" גיחך,גורם לי לחייך מעט.
"טוב אז לפחות אוכל מספר דקות,להיפרד?" שאלתי,מתרוממת מעט ומביטה בעיניו השחורות.
"חמש דקות" חייך ,מתיישב לידי ומביט לאופק.
הבטתי לאופק גם אני,אני יתגעגע למקום הזה,המקום היחיד שברחתי אליו מבית החולים הקודר,המקום היחיד שלא הייתי נערה מסכנה שנשאר לה כמה שנים מסכנות "לחיות".
"אתה יודע?אני יתגעגע למקום הזה" סיננתי,מביטה על החול החם,מאכלסת אותו בידי הדקיקות מכל הכימותרפיות האלה.
"אני בטוח בזה " חייך,אוחז בידיי ועוזר לי לקום,מוביל אותי לכיוון החוף השקט מאדם.
"מוכנה?" שאל מחייך
"כן " חייכתי,ממשיכה ללכת איתו לכיוון האור,לכיוון מותי,נופלת בשנת הנצחי נצחים.

=נקודת מבט כללית=
המכשירים התחילו לצפצף,גורמת לקהל הומה של רופאים להתאסף מול הנערה היפיפה ,יוליה שמה.
רופא אחד התעשת ,מצמיד את ידו לצווארה לבדוק את הדופק.
"תכתבו,שעת מוות 00:2" סינן בעצב,מוריד את כובעו,סורק את פני הנערה שלהפתעתו נראו קורנות מתמיד.
"סיבת מוות גידול מוחי" הוסיף לאחר מספר שניות,מסיט שערה מפני הנערה בה טיפל כחמישה שנים רצופים.
"ותנוחי במשכבך בשלום" אמר,מכסה את גופתה בסדין לבן.