הוא.

כן, אנחנו ביחד אמרתי ללילי כששאלה אותי את זה בקנאה.
אני לא מאמינה איך יכולת?! אמרה בזמן שחשבתי כמה הוא מתנהג מוזר. היינו כבר ביחד, כולם ידעו את זה ופתאום הוא התנהג אליי כאילו הוא לא מכיר אותי.. כאילו קרה משהו.. הוא התרחק נסגר כבר לא אותו בן אדם. לא היה לי כוח אליה אז פשוט עזבתי אותה פגועה בחצר והלכתי לראות אותו. הוא היה במעבדות הפיזיקה כמו תמיד. לא נכנסתי ישר למעבדה ושמעתי אותו מדבר עם אשלי. אנחנו חייבים לברוח היא תגלה אותנו. זה מסוכן היא אמרה בדאגה. אני לא יכול, אני מאוהב בה. המילים האלו הדהדו בראשי. הוא מאוהב בי. אז זה לא בגללי הריחוק, זה בגלל איזשהו סוד.. אני חייבת לגלות מה זה. נכנסתי אל המעבדות כאילו הכל כרגיל. אשלי ישר יצאה. העלבתי אותה?
לא הכל בסדר היא סתם קצת מדוכאת, הוא חייך חיוך מהיר, אני חייב ללכת שלום.
למה? למה הוא לא נשאר לדבר איתי? עקבתי אחריו.. עקבתי אחריו והוא לא פנה אל ביתו אלא ליער. זה כבר התחיל להפחיד אותי, הוא פנה אל היער ובאמצע היער אחרי שעה של הליכה הגענו אל בית. הבית האמיתי שלו, ומשם יצאה כל המשפחה שלו, והם היו שונים לחלוטין ממה שהכרתי. הם היו מוזרים, ולבנים ומפחידים, והם חיפשו משהו. כאילו משהו אבד להם. הוא נראה הכי טוב מכולם, היה לו הכי הרבה צבע בפנים כולם נראו חיוורים וללא שמחת חיים, ללא חיים בכלל למען האמת. ופתאום הוא ראה אותי.