הוא לא יחזור

הוא לא בא היום, למרות שהוא הבטיח.
היא חיכתה לו, מהרגע שחזרה הביתה, וגם קודם, מהרגע שאמר לה שיבוא, היא חיכתה, והוא לא בא.
עכשיו היא ישנה, היא נרדמה בסוף, על הרצפה בכניסה ליד הדלת, תוך כדי בכי.
כשהרמתי אותה למיטה הדמעות עדין זלגו מעיניה, מתוך שינה, והיא קראה לו, קיוותה שיבוא, והוא לא בא.

היא אוהבת את יום שלישי.
ביום שלישי המורה סיגל מגיעה, ויש להם שיעור ציור, היא אוהבת לצייר, ואמא תמיד אומרת שכשהיא תהיה גדולה ימכרו את הציורים שלה במיליונים, כל המקרר מלא בציורים, גם המקפיא, ואפילו הארון בחדר הקטן.
יום שלישי הוא יום טוב, ביום שלישי הוא מגיע.
פעם הוא היה בא לאסוף אותה מהבית ספר, אבל הוא עובד, אז הוא בא רק ב4.
והיא מחכה, כל כך מחכה.
היום היא חיכתה יותר מתמיד, כי שבוע שעבר הוא לא הגיע, הייתה לו פגישה, וגם בשבת היא הייתה חולה, ולכן היא לא נסעה אליו.
היום היא כבר בריאה, וסיפרה לכולם בכיתה, גם למורה סיגל שהיום הוא מגיע.
היום היא לא התעכבה בדרך עם דנה כמו שהיא עושה תמיד ונשארת לדבר אתה עד שכבר נהיה מאוחר, ואימא של דנה באה לראות מה קורה.
היום היא הלכה מהר מהר הביתה, והחליפה את התלבושת לשמלה הכחולה, היא הכינה אותה כבר אתמול, יחד עם הקשת הכחולה והסרט האדום.
היא התלבשה מהר והלכה לאכול.
היום היא סיימה את כל האוכל, אפילו את הירקות שהיא לא כל כך אוהבת, היא ילדה טובה, והיום הוא יבוא לקחת אותה.
אחרי שסיימה לאכול, ואפילו הורידה מהשולחן, היא הכינה שיעורי בית, לא היו לה הרבה, אבל היא הכינה מהר, וגם הכינה מערכת למחר, כי אולי היא תחזור מאוחר ואימא תרצה שהיא תלך לישון מהר.
כשהיא סיימה להתארגן, היא התקשרה אליו מהפלאפון של אמא, כי לזה של הבית נגמרה הבטרייה, היא חייגה לבד, אפילו שהמספר שלו שמור בזיכרון, כי היא כבר גדולה, היא בכיתה א. והיא זוכרת מספרים בעל פה.
הוא ענה אחרי שלוש צלצולים, ואמר שהוא בעבודה, והוא קצת יאחר.
היא הייתה קצת עצובה, אבל המשיכה לחכות.
כשכבר היה לה משעמם היא שיחקה קצת במשחק שסבא קנה לה בחנוכה, רק כדי להעביר את הזמן.
אבל שהגיעה השעה 5 וחצי – שהמחוג הקטן היה על חמש והגדול על 6 – והיא ידעה שמאוחר, היא כבר גדולה, ויודעת שעון.
אז היא התקשרה אליו שוב, הוא אמר שהנה, עוד כמה דקות הוא מגיע.
אבל עוד מעט עבר, והמחוג הגדול הגיע לשלוש, והקטן לשש, היא כבר הייתה ממש עצובה, השמלה הכחולה קצת התקמטה כי היא שכבה איתה על הרצפה, והשיער כבר לא היה מסודר, וגם משהו התחיל להיות רטוב לה בעין.
ואז הוא התקשר, וביקש את אמא,
אמא הלכה לשירותים וסגרה את הדלת, היא שמעה שהיא קצת צועקת, אבל כשהיא יצאה היא חייכה חיוך ממש גדול, אבל היו לה דמעות בעיניים.
'הוא לא יגיע היום'
הדמעות שרק הרטיבו לה את העיניים עכשיו הרטיבו לה גם את הפנים, היא לא רצתה לצער את אמא, או שאמא תחשוב שלא טוב לה איתה.
היא אוהבת לגור עם אמא, והיא הכי טובה בעולם.
אבל.. אבל היא גם מתגעגעת לאבא, כי היא כבא ל ראתה אותו מלא זמן. ועכשיו הוא לא הגיע, היא המשיכה לבכות עוד קצת על הרצפה, עד שהיא נרדמה.

היא חיכתה לו היום, וגם בשבוע שעבר, ואולי תחכה גם בשבוע הבא, ובשבוע שלאחריו, אבל אחרי כמה פעמים היא תבין, שהוא כבר לא יבוא.
שהוא לא עשב אותה בפעם ההיא לפני שבועיים שהוא נתק לה נשיקה מהירה על המצח לפני שהוריד אותה מהאוטו, היא עזב אותן הרבה קודם, עוד אז שהוא יצא מהבית אחרי שהוא שבר את הצלחת זכוכית שאמא אהבה, הוא עזב כשהארון שלו נשאר ריק, הוא עזב כשהמפתח האדום שלו עם המחזיק מפתחות שהיא הכינה לו בגן שרה נשאר על השידה בכניסה. הוא עזב כבר מזמן, היא עדין לא יודעת, אבל הוא כבר לא יחזור.