הוא היה צריך למות

הוא היה צריך למות.
אולי במלחמה. אליה נשלח בעל כורחו. כדי שאולי יבוא יום בו אחיה בבטחון. הוא היה אמור לחשוב עליי בקרב האחרון. והייתי בוכה נחלים של דמעות כשהארון היה נטמן. בוכה אך גאה. אהבה שמהולה בגעגוע.
או אולי בעצם בתאונת דרכים. הגוף שלו נמחץ ונשבר. מתפרק.הוא היה ממהר להגיע הביתה, אליי. ואז מתרחק לתמיד. מבלי יכולת לשנות. בלי זכות בחירה. ואני הייתי מזילה דמעה על האדם שלא אראה שוב כי הוא נלקח בטרם עת. לפני זמנו.
אולי לוקמיה. או כל מחלה אחרת. העיקר שקטלנית. וכשהרופאים היו מבשרים את הנורא מכל הייתי יושבת לידו עד שהיה נרדם לנצח.
הוא אמור היה להישאר. אבל הוא בחר לעזוב.הוא היה צריך למות ואז הייתי יכולה להאמין שהוא אהב ולזכור לו רק את הטוב.
הלוואי שהוא ימות.