הוא היה ילד תם

הוא היה ילד תם. עיניו לא חוו, תודעתו לא נכתמה. אמא שלו אמרה לו שכדאי לו להיות ילד חכם. הוא שתק. הוא ניסה בכל כוחו להגשים את רצון אמו, והצליח בזה. הוא נהפך להיות ילד חכם, אך גם שמר על תומו. עיניו לא חוו, תודעתו לא נכתמה. אחרי זמן מה, הוא הבין שלא משתלם להיות חכם. לפחות לא מבחינה חברתית. החברה אמרה שכדאי להיות לו ילד רשע.
הוא לא רצה להיות כזה, אך גם לא תפס את הרגע שהוא נהיה כזה. הוא כבר לא ידע מי הוא, או מה הוא אמור להיות. מי צודק, ומי לא. הרי חכמה היא כוח, ורשעות היא גם כוח, כוח על מישהו אחר, כוח להיות אהוד.
הוא היה ילד תם. עיניו כן חוו, תודעתו נכתמה. נאספו לו כל כך הרבה שאלות… נענתו כל כך מעט תשובות.