הוא אוהב אותה.

עשרה לחמש,
נדודי שינה.
כל המסקרה מרוחה על הכרית,
פעם זה היית אתה על הכרית שלי אחרי יום קשה של עבודה.
אני קמה,
מכינה קפה ,
ומתוך הרגל צועקת "מאמי רוצה גם?"
אבל אתה לא עונה,
ויש רעש קטן.
אולי זה הקופסא שנסגרת,
אולי זה הלב שלי שנשבר עוד טיפה.
אני יוצאת החוצה,
מדליקה סיגריה,
עם הקליפר שקנית לי.
איך אהבתי את המתנות הקטנות,
שהן לא שוקולד או דובי.
משהו שידעת שאני אוהב.
הדלקתי סיגריה,
וחשבתי עלייך.
על מעניין אם אתה עדיין רואה את הזנזונת הזאת,
ואם אמא שלך עדיין מנסה לשדך לך את הבת של חברה של בת דודה של המזכירה שעובדת אצלה במשרד.
אולי אחותך סוף סוף קיבלה כלב כמו שהיא רצתה.
ואולי הבנת מה אתה רוצה ללמוד ואיפה, או שאולי בכלל בחרת לטייל בעולם עד השקל או היורו או בכלל הדולר האחרון.
ואולי חשבת עליי,
וגם אתה ער עכשיו,
עם הזיפו שחרטתי לך עליו ליומולדת.
או שבכלל אתה מכין קפה ושואל את החלל הריק בבית אם עוד מישהו רוצה.
אבל אתה לא מעשן וגם לא כל כך אוהב קפה.
אז אתה בטח ישן,
בטח לידה,
בטח מאושר.
אז אני אוהבת סיגריות,
אתה אוהב אותה.