ההולכת על המים

היא הלכה על המים והלכה או ככה זה היה נראה מנקודת המבט שלי מרחוק בפינה ,
בכל יום רביעי בשעה הקבועה היא הייתה מגיעה והולכת ביציבות וחסינות שכזו שכמעט היה נראה שהיא צבועה ומסתירה
יום אחד שראיתי אותה חוזרת למקום ממנו הגיעה פניתי אלייה, תגידי למה את באה לים? את גם מאלה שנרגעות שם? היא חייכה ואמרה ״אני? דווקא להפך הים הוא המקום הכי לא רגוע בעולם הגלים שוצפים קוצפים וצעקות של אימהות וצווחות הנאה של ילדים וגם המוכר ההוא שמנסה את הארטיקים למכור , הים הוא המקום הכי קשה בעולם .
הוא יפהייפה אך סוער ומסוכן ,בשנייה ואתה נעלם , טובע בים של מחשבות או בים בגלים עצמם .
אני באה לים כי אני מעמידה את עצמי במבחן כל מה שעובר עליי בשבוע לפעמים מקשה עליי ומחשבות באות אליי ״אולי לא אוכל להחזיק עוד?״
שאני מגיעה לכאן אני מתמודדת עם כל מה שצופן בו הים וכך אני יודעת שאם אני מצליחה להתמודד כאן, אצליח להתמודד בעולם.
זה בעצם קשור אחד בשני וכך אני מוכיחה לעצמי .
בשבוע שלאחר מכן ראיתי אותה שוב ולא דמיינתי לעצמי שזו הפעם האחרונה….